איך התארגנתי על קנאביס במקסיקו סיטי ונשארתי בחיים?

כתב ״קאנה״ נחת במקסיקו סיטי עם תקווה אחת בלב:להתארגן על קנאביס במקסיקו סיטי. אחרי 100 דולר ו-6 שעות, הוא כבר היה הבעלים הגאים של שני סוגי קנאביס במקסיקו. מדריך מצולם לאיך למצוא כיוון איכותי לקאנביס במקסיקו סיטי. 

22 שעות לקח לי להגיע למקסיקו סיטי, שזה אומר מספיק זמן לסיים את כל ״נרקוס מקסיקו״, ובאמת, במשך כל השעות האלו במטוסים, בעודי צופה במלחמות קנאביס המתנהלות במקסיקנית, פיתחתי חשק עז לגלות עד כמה קל או קשה להתארגן על קנאביס במקסיקו סיטי, ואיזה איכות של פרחים אפשר למצוא כאן.

נחתתי ב 4 בבוקר, שזאת בערך השעה הכי גרועה לנחות אם אתה מחפש שאכטה. מנסיוני, זאת לרוב השעה שמוכרי הקנאביס הולכים לישון. אני חדור מוטיבציה ויש לי גם כסף מקומי, ומבלי להסס שאלתי את נהג המונית אם הוא יודע איפה אפשר להשיג קצת מריחואנה. לא אוהב את השם הזה, אבל רק ככה הוא הבין וגם לא ממש זרם. מגיע למלון, ושואל גם את הבל בוי, בניו יורק זה תמיד עובד, שלצערי אומר שאין לו, יש לחבר שלו ושהוא ינסה לארגן לי, אבל זה יקרה רק בערב. השעה שש בבוקר, וכל מה שבא לי זאת שאכטה איכותית, ואם אפשר גם מקלחת ושינה על מיטה ישרה.

אני לא נשבר. מחפש בטלגרם כל מיני כיוונים, ומוצא איזה בחור ישראלי שאמור להיות במקסיקו ולתפקד. שולח הודעה אבל יוצא שבשעה כל כך מוקדמת אין סיכוי שגם הוא יענה לי. מחפש באינטרנט בכל מיני אתרים אמריקאים, ומצליח למצוא שם של שוק, שמוכרים בו פרחים, פירות ומזכרות, ואמור להיות שם גם קנאביס. השוק נפתח רק בשמונה. בשבע וחצי אני כבר מתייצב בכניסה לשוק.

הדוכנים נפתחים לאט, ובין חלקי הפנים הדוחים של הבקר על הבוקר, וכל מיני פירות טרופיים, אני מאתר דוכן של ניירות גלגול, באנגים וכל מיני אביזרי עישון, מעין רשת “פאפיז״ מקומית. אני שואל את הבחור אם יש לו משהו למכור לי, והוא עונה שכן, אבל עוד שעתיים כי זה אצל אבא שלו, שמגיע מאוחר יותר. בכתבה באינטרנט היה כתוב שמאוד קל להתארגן על קנאביס במקסיקו, אבל במציאות אני מדליק עוד סיגריה של פארש. 

תופס מונית בחזרה למלון, כנראה שמוקדם מידי וכדאי שאנסה שוב רק בערב. מתוך דבקות באמונה, אני שואל את נהג המונית אם יש לו מושג איפה קונים גראס בעיר הזאת, שאומר לי שיש לחבר שלו וישר כבר מחייג אליו. כל השיחה בינינו מתנהלת דרך מילון אנגלית-ספרדית בגוגל, ואני מבין שחבר של נהג המונית הוא בעצם בחור שמוכר כל מיני סמים ובניהם גם קנאביס. אני שואל מה המחיר, הוא עונה 160 פסוס עבור עשר גרם, שזה בעצם בערך 30 ש״ח. אני מתעצל להתמקח ואומר לו דרך גוגל לנסוע ישר לחבר.

מקסיקו סיטי היא עיר פקוקה, ובשמונה וחצי בבוקר היא כבר ממש פקוקה. אחרי חצי שעה מגיעים לאיזו שכונה שממש מזכירה את נרקוס מקסיקו, ורואים את החבר שמגיע אלינו למונית. אחרי שיחה קצרה עם הנהג, אני מקבל שתי חבילות של קנאביס מלאים בזרעים דביקים באופן חשוד מאד. הריח מזכיר מעט מנטה או מתכת ויש גוון כימיקלי לפרחים, כאילו עברו איזה תהליך לא נעים.

אני מבין שקניתי כרגע ויד מקסיקני. בעודי נוסע חזרה למלון אני נזכר בתקופות של תחילת שנות האלפיים, בהם היינו מתארגנים על קילו גראס, שהיה מגיע עם חול וזרעים. זה היה הרבה לפני התקופה שאנשים פשוט נכנסו ל״הידרושופ״ וקנו מערכות גידול או אוהלי גידול שהניבו להם קנאביס ביתי איכותי.

עולה לחדר מיואש ותוהה אם לעשן את הדבר הזה שרכשתי ב-30 ש”ח. בעוד שאני ממשיך להתלבט, שומע שנכנסה הודעה חדשה בטלגרם. הבחור הישראלי התעורר, ומסתבר שהוא לא נמצא במקסיקו סיטי בכלל אלא באיזה חוף במרחק 11 שעות נסיעה מפה. לשמחתי, הוא מעביר לי מספר טלפון של חבר מקומי שיוכל לעזור לי ושאשלח ל הודעה. 

מוקסם מהרשת הישראלית של אוהבי הקנאביס, אני מסמס לבחור המקסיקני, ששמו כמה מפתיע, חוזה. אחרי כמה הודעות ואיזכור שמו של הבחור הישראלי, חוזה שולח לי תפריט קנאביס: אמנזיה הייז, מנגו קוש, באבל גאם, או.גי. קוש ועוד זני קנאביס שונים ומגרים. והמחיר? פשוט לא ייאמן, עבור 25 גרם הבחור מבקש 5000 פזוס, שזה בערך אלף ש״ח. ובחישוב מהיר זה 40 ש״ח לגרם. תענוג.

חצי שעה עברה ואני יורד ללובי לחכות לישועה. ג׳יפ מרצדס עוצר בצד, והנהג, מקסיקני, חביב ושמנמן, מסמן לי להיכנס לרכב. ריח חזק של קנאביס עומד באוויר ואני מרגיש כאילו הגעתי הביתה. אחרי שיחה קצרה וחברותית הוא מעביר לי שקית עם 25 גרם של אמנזיה הייז ריחנית ומיושנת כראוי. אני מעביר לו את השטרות ולוחצים ידיים. בצעדים מהירים אני עולה לחדר, וזריז מגלגל לי אחד.

חבל שתמונות לא יכולות להעביר טעם וריח! מדובר בקנאביס עם ארומה מעולה, וטעם חזק של קנאביס. השעה היא עשר בבוקר, 6 שעות אחרי שנחתתי, אני זורק את הוויד המקסיקני, מחבק חזק את השקית עם פרחי האמנזיה הייז ומתחיל את המסע המקסיקני שלי.