בטון המפ – חומר הבנייה האיכותי ביותר

כולנו מכירים את הבנייה הקלוקלת כיום. חצי מאיתנו חיים בדירה ישנה, שרמת הבנייה שלה היא מתחת לכל ביקורת. שומעים צעדים, מרגישים את הבניין רועד ומאזינים בסתר בלי שום רצון לשיחות של השכנים. בכתבה זו נכיר לכם את בטון ההמפ – הוא חזק יותר מבטון רגיל, אקולוגי הרבה יותר ומבודד לסאונד ולחום.

בתחילת שנות ה-80, תעשיית ההמפ התחילה לתפוס תאוצה ומגוון המוצרים השונים אותם היה ניתן להפיק מהמפ רק הלך ועלה. כל זאת בזכות כך שההמפ מאוד קל לגידול, תוצריו הם אקולוגיים, מתכלים ושומרים על איכות הסביבה.

עיקר השימוש בצמח הוא בזרעיו, אותם לוקחים וומעבדים לכדי מוצרי מזון, שמנים ומוצרי טיפוח נוספים. בנוסף, גבעולי צמח ההמפ תורמים לא פחות בך שמהם ניתן לייצר אריגים ובדים שונים.

רק באמצע אותו עשור, הגה אדם בשם צ’ארלס ראסטי (Charles Rassetti) את הרעיון לערבב את השבבים עם סיד וליצור תערובת בנייה. לא לקח הרבה זמן עד שנפלה ההבנה כי לחומר הגלם החדש יתרונות רבים, ובשנות ה-90 החלה הטכנולוגיה להתפשט גם למדינות השכנות: בריטניה, אירלנד ושוויץ. 

אם נסתכל המון שנים אחורה, כבר אז אנחנו נגלה כי צמח ההמפ היה בשימוש בהמון ענפי תעשייה כבר במשך אלפי שנים. לאחר שלא שמענו או דיברנו עליו יותר מדי, צמח ההמפ חזר לתודעת האנושות, ולנו נותר רק לשמוח.

לצמח ההמפ שימושים רבים ומגוונים מאוד ולפי הערכה גסה ניתן לייצר ממנו כ-25,000 מוצרים שנים וביניהם: מוצרי קוסמטיקה, תוספי מזון, טקסטיל, סבונים ועוד. לפני שהוצא אל מחוק לחוק, לצמח ההמפ היו שימושים רבים גם בתעשיות הגדולות כמו: טקסטיל, פלסטיק נייר ודלק והוא היווה גורם חשוב מאוד להתפתחות התעשייה בעולם. 

המפ הוא שם כולל למשפחת צמחי קנאביס, המכילים כמות מזערים של THC ואינם בעלי השפעה פסיכואקטיבית. בניגוד לצמח הקנאביס שמכיל 1%-20% THC, לפי הגדרת ממשלת ארצות הברית, קנבוס הוא צמח קנאביס המכיל פחות מ-0.3% THC. עם זאת הוא מכיל גם כמות מסוימת של הקנבינואיד CBD.

בטון המפ, המוכר יותר בכינוי ‘המפקריט‘ (Hempcrete) הוא תערובת המיועדת לבנייה המבוססת על הליבה הקשיחה של צמח ההמפ, בשילוב עם חומר מקשר על בסיס סיד ומים. חומר הגלם המתקבל מן התערובת חזק וקל מבטון רגיל, ויכול לשמש לא רק ליציקת יסודות אלא גם לבניית קירות, בידוד, ריצוף, בניית גגות ועוד.

בטון המפ הוא בטיחותי ובעיקר חסין בפני אש, עמיד במים ודוחה עובש וריקבון. בנוסף, בעל יכולות בידוד אקוסטיות ותרמיות המוריד את הצורך בשימוש במזגן בכדי לשמור על טמפרטורה יציבה ונוחה בחלל.

תערובת סיבי ההמפ בשילוב עם הסיד יוצרת את חומר הבנייה החזק בעולם. הוא קל לשימוש וגמיש הרבה יותר מבטון רגיל שאנו מכירים. 

בעת תהליך ייצור ההמפקריט מופרד צמח ההמפ לשני חלקים: הסיבים והליבה הקשה של הגזע. שבבי הגזע מעורבבים עם אבקת סיד ומים, בתהליך הדורש השקעה מינימלית של אנרגיה, כיוון שהוא נעשה בטמפרטורה של 900 מעלות צלזיוס – 50% מתחת לטמפרטורה לה זקוק בטון רגיל.

לאחר שהתערובת מוכנה יוצקים אותה לתבנית. בסוף התהליך, לאחר דחיסה ויבוש מלא של התערובת מוסרות התבניות, ונותר התוצר הסופי – קיר קשה יותר מבטון, המהווה מעטפת תרמית אידיאלית ושומר על טמפרטורה יציבה בבית.

בטון המפ וההתחממות הגלובלית

לשימוש בבטון המפ יתרונות רבים המשפיעים רבות על הסביבה ועל האדם. יבול ההמפ נחשב לגידול אקולוגי מאוד הצורך כמות קטנה של מים, אינו דורש שימוש בדשנים ובחומרי הדברה, גדל בכל אקלים ויש לו יכולות להעשיר קרקע בלתי פורייה. בנוסף, בתעשייה נעשה שימוש בכל חלקי הצמח: הזרעים, הסיבים וליבת הגזע.

תעשיית הבנייה הנוכחית, המשתמשת בבטון, צורכת כמויות אדירות של אנרגיה. לפי נתוני המועצה האמריקאית לבנייה ירוקה (USGBC), כ-40% מפליטת הפחמן הדו חמצני (CO2) בארצות הברית כולה מקורה בתעשייה הבנייה.

בניגוד לבטון המזהם, שתהליך ייצורו פולט כמויות עתק של פחמן דו חמצני, ליבול ההמפ יכולת לספוג כמויות אדירות של CO2 עוד בשלב הגידול (בדומה לשארר הצמחים שמבצעים תהליך פוטוסינטזה). בשלב ייצור בטון ההמפ נעשה שימוש בסיד, שאינו דורש חימום רב, מה שחוסך אנרגיה רבה ופולט כמות פחותה של פחמן.

יתרה מכך, במהלך מחזור חייו כקיר, להמפקריט יכולות לספוג כמויות גדולות של פחמן דו חמצני, במקום לפלוט אותו.

יכולת אחסון וספיגת הפחמן בקירות הופכת את ההמפקריט לבעל ‘חתימה פחמנית שלילית‘. כלומר, כזה שהפקתו לא רק שאינה פולטת פחמן, אלא הוא למעשה אוגר בתוכו פחמן מהסביבה ומונע ממנו להשתחרר לאטמוספירה.

לשם הבנה מספרית, הפקת טון אחד של בטון פולטת כחצי טון של פחמן דו חמצני, ובייצור בלוקים מסוג איטונג לדירה בגודל סטנדרטי יפלטו כ-6.5 טון של פחמן דו חמצני. לצורך ההשוואה, שימוש בבבטון המפ באותה הדירה יאגור טון של CO2.

לפי מחקרים שנערכו במהלך השנים, האחוז הגבוה של סיבי התאית (70%) המצוי בליבת גזע ההמפ הוא זה שמאפשר להמפ לספוח לתוכו כמויות אדירות של פחמן, גם בשלב הגידול וגם לאחר הפיכתו ללבנת בנייה.

במקרה של כל הצמחים, בעת שהצמח נרקב ומת, הפחמן שנאגר בתוכו במהלך חייו נפלט חזרה לאדמה ובהמשך לאטמוספירה. בטון שמופק מהמפ מונע מכך לקרות, כיוון שהוא מעורבב עם סיד ששומר עליו מפני ריקבון, והתערובת משמשת כמעין מחסן סגור של פחמן שיכול להשתמר למשך שנים רבות.

פליטת הפחמן הדו חמצני וגזי חממה נוספים לאטמוספירה יוצרים את אפקט החממה, מה שמביא להתחממות הדרגתית של כדור הארץ. אפקט החממה המוגבר גורם לנזקים סביבתיים גדולים כמו הפשרת הקרחונים בקטבים, שיביאו לעליית גובה פני הים וצמצום היבשה, הפיכת אזורים נרחבים למדבר ופגיעה בבעלי החיים ובמערכות אקולוגיות רבות.

התגברות אפקט החממה בכדור הארץ החלה לאחר המהפכה התעשייתית, בעקבותיה החלו להשתמש בפחם ונפט באופן נרחב. שריפת החומרים הללו בתעשיות השונות, גרמה לפליטת כמויות גדולות של גזים לאטמוספירה.

תהליך הפוטוסינטזה שמבצעים כל הצמחים על פני האדמה, הספיק בעבר כדי לפעול בתור גורם מאזן, שעזר לשמור על רמות יציבות של גזי החממה באוויר. אולם, בעקבות התגברות פליטת הגזים בעת המודרנית לצד הגדלת השטחים העירוניים והדרכים הסלולות, שפגעו בשטחי הצמחייה, כמות הגזים הנפלטים גדולה מהכמות אותה יכולים לספוח הצמחים.

הלכה למעשה, הגדלת שטחי הגידול של צמח ההמפ ולאחר מכן הפיכתו למבנים סופחי פחמן, היא אחת הדרכים היחידות לעצור את ההתחממות הגלובלית ולהציל את כדור הארץ.

בהיבט נוסף של איכות הסביבה, בטון קונבנציונלי אינו ניתן למיחזור או לשימוש נוסף, ובלית ברירה הררי הריסות הבתים הולכים וממלאים את כדור הארץ. להמפקריט תכונה נהדרת הופכת אותו לחומר הבנייה ירוק ביותר והיא עובדת היותו דשן נהדר, כלומר במקרה של הריסת בית ניתן להטמין את בטון ההמפ באדמה והוא ישמש כדשן נהדר ליבול הקנאביס הבא.

בטון המפ בן מאות שנים

קירות הבנויים מבטון המפ מוכיחים עמידות לאורך שנים רבות כנגד פגעי הזמן, וההוכחה לכך נמצאת בשטח ולא רק בעולם המחקר. מחקר ארכיאולוגי שנערך במערות אלורה (Ellora Caves), שנמצאות במערב הודו ומתוארכות למאה ה-6, גילה כי סיבי המפ שהיו חלק מן החומרים המרכיבים את קירות המבנים, הם הסיבה העיקרית לשימור המבנים לאורך כל כך הרבה שנים.

לפי הממצאים, התערובת שמכילה המפ שמרה על רמת לחות יציבה במערות, ונותרה שלמה בשל חוזקה הרב. סיבה נוספת שמנעה את שחיקת המבנים, הייתה יכולות דחיית החרקים והמזיקים שסיבי ההמפ מכילים.

בתים שנבנים מבטון המפ צפויים להחזיק מאות שנים, בעוד אורך החיים של מבנים מבטון רגיל בשיטות בנייה קונבנציונליות נאמד בכ-40 עד 100 שנים.

עמידותו של בטון ההמפ מתבססת בין היתר על העובדה כי הוא מווסת לחות בצורה אופטימלית, לכן הוא מושלם לקירות חיצוניים. הוא מסוגל לנדף או לספוח נוזלים בהתאם לתנאי הסביבה ומזג האוויר, ובשל העובדה שהוא נושם הוא עושה זאת מבלי לפתח עובש או ריקבון.

וויסות הלחות מתבסס על יכולת הנשימה של החומר, הטבועה בתכונות הכימיות והפיזיקליות שלו. חומר נושם הוא חומר שאדי מים יכולים לעבור דרכו, להסתפח אליו או להתנדף דרכו החוצה. תכונה זו גורמת לכך שחדירת מים אל הקיר אינה יוצרת עיוות או התפוררות שלו לאורך זמן.

בחדרים בהם הלחות גבוהה, כמו בחדר האמבטיה, אדי המים יכולים לצאת החוצה דרך הנקבוביות בקיר ובכך נמנעות הופעות של עובשים ופטריות. אין חשש כי מים במצב צבירה נוזל יחדרו במהלך החורף דרך הקירות, כיוון שדרך נקבוביות הקיר יכולים לעבור רק אדי המים. המפקריט שומר על לחות מאוזנת של 55% שמטיבה עם בריאות דיירי הבית.

בבנייה עם המפ – לא צריך מזגן בבית

תכונה חשובה נוספת של קירות המיוצרים מבטון המפ היא יכולת הבידוד המצויינת שלהם. גם בידוד אקוסטי, החוסם רעשים חזקים המגיעים מן החוץ, וגם בידוד תרמי אשר מאפשר להימנע כמעט לחלוטין משימוש באמצעי חימום או קירור, בכך חוסך משק הבית אנרגיה וכסף.

בתוך סיבי ההמפ קיימות מיקרו נקבוביות שהופכות אותו למבודד מצוין, בכדי שחומר יהיה מבודד מבחינה תרמית הוא חייב להיות מורכב משני מרכיבים: מסה תרמית, כלומר חומר שיכול לאגור בתוכו את החום (כמו מים), ובידוד שמאט את קצב בריחת החום (עובד כמו תרמוס).

כיוון שהתערובת ההמפ אינה מגיעה מוכנה, ניתן לשנות את היחסים בין הסיד להמפ בהתאם לצרכים הספציפיים של אותו חלק במבנה. לדוגמא- ניתן להגדיל את כמות החומר המבודד בתקרה ואת המסה התרמית והחוזק בבניית רצפה.

בבניינים הנבנים בשנים האחרונות מבטון ועומדים בתקן הבידוד משתמשים בשכבות חיצוניות כמו קלקר כחומר המבודד, כאשר הבטון מהווה את המסה התרמית.

סיבי ההמפ המצויים בחלקו החיצוני של הגזע ואינם משמשים להפקת המפקריט מעניקים יכולות בידוד תרמיות ואקוסטיות הדומות לאלה שמספק בטון ההמפ, מסיבה זו נעשה שימוש בסיבי המפ גם להפקת שכבות בידוד בנפרד מן הבטון.

לצורך יצירת שכבות הבידוד שבבי ההמפ מעורבבים לרוב עם סיבי פשתן, ומהתערובת יוצרים תוצר סופי דמוי פליז, אשר נמכר לרוב בגלילים גדולים או משטחים.

כיוון שצמח ההמפ אינו מכיל כל חלבון הזמין לחרקים, זה שומר עליו מוגן מהתקפות של מזיקים ללא צורך בכל שימוש בחומרי הדברה. שכבת בידוד העשויה משבבי ההמפ גם עמידה בפני עובש ופטריות, ובעקבות כך נשמרת שלמה ומבודדת לאורך שנים רבות.

כיום בטון ההמפ אינו נמצא בשימוש נרחב בישראל, אף על פי שבאירופה, אוסטרליה וקנדה הוא נחשב לחומר בנייה קונבנציונלי. לאחר שמבינים את כל היתרונות שיש בו לבני האדם ולאיכות הסביבה, קשה שלא לתהות מה היא הסיבה לכך.

אחת הסיבות טמונה באופיו של הקהל הישראלי השמרני, שאינו נוטה לאמץ חידושים במהירות, הבנייה מחומרים טבעיים נחשבת עדיין כשמורה ל”מחבקי עצים” ולמשוגעים לדבר.

בנוסף, קיימת עדיין בישראל בעיה רגולטורית, כיוון שהחוק לא מבחין בפועל בין קנאביס להמפ לשימוש תעשייתי, ועדיין אין אפשרות לגדל אותו באופן חוקי.

בעקבות כך, השימוש בסיבי ההמפ כרוך כרגע ביבוא מחו”ל מה שהופך אותו לפחות זמין וליקר בכמעט 20% יותר מבנייה קונבנציונלית. בחברות הבנייה שעושות שימוש בבטון המפ מקווים שעלייה במודעות אליו תביא להגברת השימוש בו, להסרת האיסור על הגידול ולהורדת מחירים בשוק.