קנאביס ומשפט – הדה-קרימינליזציה כבר כאן

טור זה נכתב ע”י עו”ד אבי חימי. עו”ד חימי הוא מבכירי עורכי הדין בישראל, בוגר הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב ויו”ר משותף של הפורום הפלילי הארצי של לשכת עורכי הדין. אין לראות בטור זה ייעוץ משפטי, במידה ויש צורך יש לפנות לעו”ד לקבל ייעוץ משפטי הולם.

החוק אוסר החזקה ושימוש בסם, כל סם, גם כאשר מדובר בשימוש עצמי – ומבחינת המחוקק דין קנאביס כדין הרואין. עם זאת, עשרות אלפי אזרחים נורמטיביים ושומרי חוק (ויש שאומרים שמדובר במאות אלפי אזרחים), מפרים את החוק ועושים שימוש בקנאביס.

אותם אזרחים מתקנאים בלא מעט מדינות מעבר לים, שאישרו שימוש בקנאביס, או עברו תהליכים של “דה-קרימינליזציה” של קנאביס (דהיינו, ישנן מדינות בהן השימוש בקנאביס עדיין אסור על פי חוק, אך לא אוכפים בהן את החוק ולא מעמידים אזרחים לדין בגין שימוש בצמח האסור) ומחכים, בכיליון עיניים, ליום בו גם מדינת ישראל תלך בעקבות אותן מדינות.

חברים, אין מה להתקנא במדינות מעבר לים, הדה-קרימינליזציה של קנאביס כבר כאן ומזמן. עוד בשנת 2003 הנחה אליקים רובינשטיין (היועץ המשפטי דאז – ושופט בית המשפט העליון כיום) את משטרת ישראל, שלא להעמיד לדין אזרחים נורמטיביים כאשר מדובר בשימוש עצמי בסמים מסוג קנאביס.

כלומר, על פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה משנת 2003 (הנחיה מספר 4.1105 “מדיניות התביעה – סמים: אחזקה ושימוש לצריכה עצמית”), העומדות בתוקפן גם כיום, רשויות האכיפה אינן מעמידות לדין אזרחים נורמטיביים (נעדרי עבר פלילי בתחום הסמים, עבירות רכוש או עבירות אלימות), בתפיסת סם ראשונה ובכמות קטנה , כאשר מדובר בסם מסוג קנאביס, לשימוש עצמי.

כאמור, ההנחיות קובעות מספר תנאים מצטברים לאי-העמדה לדין בכל הנוגע לקנאביס, אך הדגש הוא על מטרת השימוש. כך, למרות שההנחיה מדברת על תפיסת סם ראשונה ועל כמות קטנה (הכוונה היא לעד 15 גרם מריחואנה או חשיש, כמות המוגדרת בחוק כ”שימוש עצמי”), כל עוד שהמשטרה תשוכנע כי אכן מדובר בהחזקת סם לשימוש עצמי, אזרחים לא יועמדו לדין גם בתפיסה שניה (ואפילו שלישית) וגם אם החזיקו כמות גדולה יותר מזו המוגדרת בחוק ולהבדיל, ככל שהמשטרה תסבור כי ההחזקה אינה לשימוש עצמי, אלא נועדה לצורך אספקה לאחרים (בין אם בתמורה ובין אם ללא תמורה), אז אותו אזרח יועמד לדין גם אם מדובר בתפיסה ראשונה וגם אם מדובר בכמות קטנה של סם, ואפילו קטנה מאוד.

שלא תבינו לא נכון. שוטר שיתפוס אתכם עם קנאביס ואפילו מדובר בתפיסה ראשונה ובכמות קטנה מאוד (למשל ג’וינט), לא ייתן לכם ללכת לדרככם. השוטר יחרים את הסם, יעכב אתכם לצרכי חקירה, יביא אתכם לתחנת המשטרה, שם תעברו חקירה תחת אזהרה, יצלמו אתכם לאלבום עבריינים וייקחו מכם טביעות אצבעות. לא נעים בכלל. אבל בסופו של יום, כל עוד החוקר יתרשם כי אכן ההחזקה נועדה לצריכה עצמית, בתום החקירה תשוחררו לדרככם וככל הנראה לא תועמדו לדין.

ראוי לציין שסגירת התיקים, כאשר מדובר בתפיסה ראשונה, מיושמת באופן אחיד בין המחוזות השונים. אך מי שאתרע מזלו ונתפס פעם נוספת עלול למצוא את עצמו מועמד לדין, גם כאשר מדובר בכמות קטנה ולשימוש עצמי ובעניין זה אין מדיניות אכיפה זהה בין המחוזות השונים. ישנם מחוזות שנוטים שלא להעמיד לדין (לדוגמה מחוז תל-אביב) וישנם מחוזות שהנטיה בהם היא כן להעמיד לדין (למשל, מחוז הצפון).

למעשה מדובר במצב דברים מוזר, בו רשויות האכיפה (ולא המחוקק) הן אלה שמבצעות דה-קרימיניליזציה של חוק שריר וקיים, מתוך הבנה שאין עניין לציבור שיועמדו לדין אזרחים שכל חטאם הוא שימוש עצמי בקנאביס. עכשיו כל מה שחסר כדי למנוע ממשתמשים בקנאביס את הויה-דולורוזה של חקירה משטרתית הוא שהמחוקק ילך בעקבות רשויותיו וזה כנראה לא יקרה בקרוב.