הקול שלכם חשוב, לא הפתק – נורית גל

זהו טור אורח של נורית גל. נורית היא סטודנטית לתקשורת חזותית בבצלאל. קצינת חינוך, בוגרת תנועת נוער ושנת שירות. לפני פיזור הכנסת ה19 היתה פעילה בקידום חוק אי-הפללה. נורית היא בת הזוג של עמוס סילבר. פעיל לגליזציה ואסיר פוליטי עם THC על הידיים. נורית לא צרכנית קנאביס.

בחירות זה זמן לשינוי, ולא בגלל המפה הפוליטית שתיבחר.

ב-17.3.15 יתקיימו בחירות לכנסת ה-20 של מדינת ישראל. אני למשל סטודנטית (טוב, לא ממש, הלימודים שלי בהקפאה, אבל שייכת ל”קהילה” הזאת לצורך העניין), גרה בירושלים ורשומה במשרד הפנים במושב כפר יחזקאל שליד עפולה. זה אומר שכדי להצביע בבחירות אני צריכה לנסוע כמה שעות הלוך וכמה שעות חזור, להחליף שלושה אוטובוסים בכול כיוון, להפסיד יום עבודה (של 200%!), וכל זה בכדי להכניס למעטפה פתק שיבלע בין מיליוני פתקים שבפני עצמו לא ממש ישפיע. דיברתי עם קמפיינר של אחת המפלגות הקטנות בבחירות הקודמות, אלה שנאבקות בשיניים על כניסה ועל כל קול, והוא סיפר לי שהוא בכלל לא הצביע. כי הוא היה עסוק בדברים חשובים יותר של ניהול הקמפיין וניהול לוגיסטי של יום הבחירות. ואכן, הוא תרם יותר ממי שאשכרה הלך להצביע. המפלגה שלו, אגב, לא עברה את אחוז החסימה, ועדיין הוא תרם יותר למערכת הפוליטית מאשר אותם אנשים שהצביעו.

נשאלת השאלה, מה מטרת הבחירות? עבורכם כמובן, לא על פי התקשורת או הפוליטיקאים. אם מטרת הבחירות שלכם היא שיבחר ראש ממשלה כזה או אחר, הכנסת מועמד שנמצא במקום קצת מתנדנד ממפלגה זו או אחרת וכו’, אכן השתייכות מפלגתית ועידוד הצבעה לאותה מפלגה זה הצעד החשוב והנכון עבורכם. מי שרוצה את בוז’י ראוי שיחזק את מרצ, מי שרוצה את ביבי ראוי שיחזק את בנט, מי שרוצה את ליברמן כדאי מאוד שיצביע לו כי יתכן שהוא לא יהיה בכנסת הקרובה. ומי שרוצה לגליזציה? בעיניי ללגליזציה אין שום קשר לשיוך מפלגתי. וכשאני אומרת אין קשר אני מתכוונת גם ל”נושאי הדגל” כביכול כמו מרצ ועלה ירוק. הפעילים של שתי המפלגות האלה לא יביאו שום בשורה בנושא. למה? תראו, למרצ יש שיפור ניכר ברשימה, עם מוסי רז במקום השישי. ועלה ירוק להערכתי דווקא כן יכולים להכנס לכנסת, סיכוי נמוך, אבל קיים. לא שאני חושבת שרשימה כזאת תעזור לנו יותר מדי. נו, ו? נניח עלה ירוק נכנסים לכנסת (ועוד פירגנתי פה בתרחיש אופטימי במיוחד), מה, תהיה לגליזציה? בגלל שיש 4 ח”כים שתומכים? ומה עם מרצ? אתם יודעים כמה שנים יש למרצ לגליזציה במצע? מה, לא הייתם פה כשהם הסבירו שזה לא אשמתם ששאר הכנסת לא תומכת? תראו, תצביעו לעלה ירוק, תצביעו למרצ, תצביעו למי שאתם רוצים וגם אל תצביעו בכלל. אבל בגלל שאני יודעת שלאנשים פה באמת איכפת, אני חושבת שאין שום סיבה להתפשר. אני לא רוצה לקדם אף אדם שמתיימר “להנהיג” אותי או “לעשות בשבילי”. תודה רבה, יש לי את עצמי. ואני רוצה להשפיע. הרבה מאוד אנשים פה באמת רוצים להשפיע, ולא הולכים למקומות הנכונים. תחשבו על זה, אנשים הולכים לעשות את כל המאמץ שתיארתי בהתחלה, להשקיע זמן, נסיעות, כסף, יום עבודה וכו’, כשבאותה כמות השקעה הם יכלו לעשות הרבה יותר כדי לקדם את הנושא. אם הם היו מנתבים את האנרגיה והזמן לשיח עם הפוליטיקאים שרודפים אותנו ולעלות את נושא הקנאביס במקום להגיע למפגשים של אלה שגם ככה בעדנו, הרי בשביל מה לשכנע את המשוכנעים? באנו לתת כיפים אחד לשני או לשנות? מה שנקרא – “שלום עושים עם אויבים”.

אין לכם זמן ללכת לפאנל בחירות, לשאול את השאלות החשובות, להבהיר לאלה שמתיימרים לייצג אותנו מה חשוב לכם באמת, ויש לכם זמן ללכת לקלפי? ככה תשפיעו? מה ההיגיון? אם כל אחד שרוצה לגליזציה, נושא שחוצה מפלגות והוא לא נחלתו של אף “צד” ואף מפלגה, היה אומר את זה לפוליטיקאי אחד, זה היה עושה את ההבדל. אנחנו מיליון. יותר ממיליון, כי מיליון זה רק המעשנים, אני למשל סאחית גמורה. תחשבו על זה – מיליון איש הולכים לחוגי בית, למפגשי בארים, לפאנלים באוניברסיטאות. מיליון. לא צריכים את הקול שלכם בקלפי, צריכים שעה מזמנכם להפנות שאלות למתמודדים, מכל המפלגות, באירוע הקרוב לביתכם, איזה מפלגה תוכל להתעלם ממיליון איש? הבחירות זה הזמן הכי טוב לעשות שינוי. זה הזמן שהפוליטיקאים קשובים לנו, לומדים אותנו, לא כי הם נחמדים ואיכפתיים. כי הם רוצים להכנס, והם צריכים אותנו עכשיו לא ההפך. אנחנו צריכים להבהיר להם מה חשוב. לא לחזק את “המנהיגים”. להיות המנהיגים. אני למשל, הפניתי פעם שאלה לישראל כץ, רוח הבחירות כבר הייתה באויר אבל זה היה לפני שפייגלין נפל בפריימריז, אתם יודעים מה ישראל כץ ענה לי? “מה זה, פייגלין הזה כבר אי אפשר לקבל ממנו קולות בלי להתחייב על לגליזציה”. אז תחשבו, אם הייתה לו אחת כמוני בכל מקום שהוא מופיע, ולא רק לו אלא לכל המפלגה שלו. הם היו רצים לתקשורת ומצהירים תמיכה, כי הם היו מבינים שזה יתן להם מנדטים (מנדטים תרתי משמע – קרדיט מהעם, וכן – גם מקומות בכנסת הבאה), בדיוק כמו שעושה עכשיו הקהילה הגאה. הם צריכים לדעת מה צריך לעשות בשביל הקול שלנו. וזאת עשייה הרבה הרבה יותר, מאשר מתן הקול עצמו. רוצים לגליזציה? תחכו לח”כים בכל פינה. אנחנו מיליון. לא צריך את הקול שלכם בקלפי, צריך את הקול שלכם האמיתי. ועכשיו.