חקירה, מעצר ושחרור: שלומי סנדק על בזבוז הכספים של משטרת ישראל
חלק שני: לאחר שנעצר עם רכבו במפתיע על ידי שוטרים והובל למעצר על ייבוא של 0.3 גרם CBD, ממשיך שלומי סנדק לספר את שעבר עליו בחקירה המשטרתית, על האנשים שפגש בתא והשופט ששחרר אותו לביתו. לקריאת החלק הראשון “אתה רוצה…
חלק שני: לאחר שנעצר עם רכבו במפתיע על ידי שוטרים והובל למעצר על ייבוא של 0.3 גרם CBD, ממשיך שלומי סנדק לספר את שעבר עליו בחקירה המשטרתית, על האנשים שפגש בתא והשופט ששחרר אותו לביתו.
“אתה רוצה לראות את החשבונית של החפיסות?” שאלתי את החוקר, למרות שדקה קודם לכן הוא הודיע לי כי הוא זה ששואל את השאלות. הפתיון היה כנראה די חזק, שכן הפעם – לא רק שלא התנגד לשאלה שלי, הוא אף השיב לי!
“כן” הוא ענה בקצרה.
ביקשתי שיביא את הטלפון שלי, והצגתי בפניו דרך חשבון המייל את החשבונית: 21 אירו, עבור 2 החפיסות, ובחישוב פשוט – כל כמוסה עלתה שקל אחד וארבעים אגורות.
האם יתכן והחוקר שמולי באמת ובתמים מאמין כי אלך לסכן את המוניטין ואת החופש שלי תמורת 60 כמוסות שכל אחת מהן עולה 1.40 שקלים? ניצלתי את ההזדמנות הזו גם כדי להראות לו שכתוב במפורש כי מדובר ב-CBD המופק מצמח ההמפ וכי אין לו שום תופעות פסיכו-אקטיביות
לאחר בקשות חוזרות ונשנות לקבל את הקנאביס שנלקח ממני החוקר השיב לי בשלילה. אני יודע שבית המשפט העליון קבע כי תרופה היא תרופה ואין לשלול אותה מאדם: זאת אומרת שאם עברתי על החוק, הסמכות היחידה שיכולה לקבוע מהו העונש שלי זה בית המשפט, וגם הוא לא יכול להעניש אותי במניעת התרופה!
הבטתי בחוקר היושב מולי ותהיתי האם אצליח להעביר אליו את התובנה כי אין לו למעשה זכות, לא חוקית ובוודאי שלא מוסרית, למנוע ממני את הטיפול התרופתי שהומלץ לי על ידי רופא מומחה ואושר על ידי משרד הבריאות:
60 גרם הופכים ל-90 על המשקל המשטרה
עוד קודם לכן, בטרם התחלנו בחקירה, ביקש החוקר לשקול יחד איתי את הקנאביס הרפואי שנתפס:
“יש לי משקל אלקטרוני, בקופסה ליד צנצנות הקנאביס, אתה יכול לשקול איתו”, הצעתי.
“לא תודה! יש לנו את המשקל המשטרתי שלנו!” השיב בגאווה.
הוא הביא שקית גדולה והתכוון לשפוך לתוכה את תכולת הצנצנות:
“עצור, מה אתה חושב שאתה עושה? אני לא מוכן שתערבב לי את התרופות!”
“מה זה משנה?” שאל החוקר.
“אם תערבב את הזנים – לא אחתום על כלום!” הגבתי בתקיפות אשר נראה כי הפתיעה אותו:
ניסיתי להסביר לו על ההבדלים שבין הזנים השונים, בסופו של דבר התפשרנו על כך שהוא ישים כל זן בשקית נפרדת ואת כל השקיות יחד – בשקית אחת גדולה ואטומה.
לצורך ניהול צריכת הקנאביס הרפואי שלי, אני יודע בכל יום ובכל רגע מהי הכמות הנמצאת ברשותי: שקילה מדויקת הייתה מראה על 60 גרם. אולם החוקר בחר לשים על המשקל המשטרתי את החבילה כולה – כלומר הן את הקנאביס הרפואי והן את השקית הגדולה האטומה, העשוייה מניילון עבה במיוחד.
“90 גרם!” בישר לי החוקר בחגיגיות.
“כולל השקית הכבדה הזאת!” הזכרתי לו, והוא הואיל לרשום כי מדובר בכמות של 90 גרם ברוטו ולא נטו.
מדוע בחר לציין את משקל הברוטו ולא את הנטו, למרות שהיו לו את כל הכלים לעשות זאת? שעה קלה נוספת חלפה בטרם חזר אלי החוקר ובפיו בשורה:
“הוחלט לעצור אותך!”
ביקשתי לשוחח עם עורך הדין יניב פרץ, אשר התקשה להאמין שאכן שאני הולך לבלות לפחות לילה אחד בתא מעצר בגין הזמנה בדואר של שליש גרם CBD:
“מאחר ואתה מקבל בכל חודש 80 גרם פרחי קנאביס באישור משרד הבריאות, מה ההיגיון שתייבא כמות מזערית של שליש גרם?” שאל יניב ומיד אמר שהוא מתחיל לטפל בעניין.
בינתיים נאמר לי כי עלי לעבור מאגף החקירות אל האגף השני בו אשהה בתא מעצר עד שיבואו מיחידת נחשון וייקחו אותי לבית המעצר.
את המעבר, מרחק של לא יותר מכ-20 מטרים, עשיתי כשאני מלווה בשוטר, אזוק בידי וברגלי. אולי הם חששו מכך שה CBD יעניק לי כוחות על שיאפשרו לי לברוח מתחת לאפם? בכל זאת, 2 כמוסות ליום…
חגיגה של בזבוז כספים ציבוריים
כשהוכנסתי לתא המעצר השעה הייתה קרוב לשש בערב, כ-9 שעות מאז תחילת האירוע. כשעה נוספת חלפה בטרם הגיע הרכב של יחידת נחשון, אשר הוביל אותי לבית המעצר ניצן.
בדרך לשם, ניסיתי לסכם את העלויות שהשקיעה משטרת ישראל עד כה בשליש גרם ה CBD שלי:
- זמן החקירה שהוקדש לתיק עוד לפני שנעצרתי – מספר שעות לפחות
- שופט שחתם על הצו
- שוטר שהורה לי לעצור בצד – אותו העסקתי משעה 09:00 עד 12:00, סה”כ 3 שעות עבודה.
- את ארבעת חבריו העסקתי במשך שעתיים – סה”כ 8 שעות עבודה.
- את השוטר החוקר העסקתי במשך 4 שעות עבודה (אם לא יותר),
- את השוטר הנחמד ששמר עלי ונתן לי כריך עם סלט טונה – שעה אחת,
- את שני שוטרי יחידת נחשון אשר הסיעו אותי לבית המעצר ניצן – נגיד שעה אחת, לא כולל דלק.
מדובר בעשרות שעות עבודה ציבוריות שהוקדשו במיוחד לתיק שלי, וזו אותה משטרה שמעכבת קליטת עובדים חדשים המבקשים להתחיל לעבוד בחוות הגידול של הקנאביס הרפואי בשל… העדר תקציב.
כמה בקשות של עובדים יכלה המשטרה לבדוק לו הייתה בוחרת להשקיע בכך את שעות העבודה שהשקיעה בי עד כה?
בית המעצר ניצן – תחנה ראשונה:
שיחה עם עובד סוציאלי, הודעתי לו שאני מטופל בקנאביס רפואי והוא אמר “אל תדאג, אתה מיד תראה רופא”.
תחנה שניה:
פגישה עם חובש או אח, שבישר לי בצער כי לא אוכל לעשן כאן קנאביס, אבל מחר אוכל לבקש מהרופא קנאביס בטיפות.
“טיפות? נו באמת…” לא הצלחתי להסתיר את אכזבתי: “ואיך אתה מצפה שאעביר את הלילה, בלי תרופה?”
הוא הרהר ולבסוף הושיט לי 2 כדורים חומים ואמר: “אני יכול לתת לך משהו להרגעה, אפילו שתיים”. לקחתי את הכדורים, בחנתי אותם ושאלתי:
“מה אתה נותן לי?”
“תיקח, זה מרגיע, זה טוב!”
“אבל איך קוראים לזה?” התעקשתי:
“קלמנרבין”, הודה (תרופה צמחית הניתנת לרכישה ללא מרשם רופא).
“אין לך משהו יותר חזק, אולי טיפות של פרחי באך?” שאלתי בציניות, בזמן שבתוכי אני מנסה לעכל את העובדה שהלילה, לראשונה מזה שנים ארוכות, כנראה שאלך לישון מבלי לעשן קודם לכן ג’וינט.
לקלמנרבין, כך על פי האתר של קופת החולים כללית יש מגוון של תופעות לוואי כמו כאבי ראש, תופעות במערכת העיכול, בלבול, נדודי שינה, חלומות חיים וטשטוש בבוקר למחרת השימוש בתכשיר. בשימוש ממושך התקבלו דיווחים על פגיעה אפשרית בכבד, אם כי לא נמצא קשר ישיר בין התרופה לתופעה הזאת, בנוסף, אין שום מידע או מחקר כלשהו בנוגע לבטיחות התכשיר בשימוש ארוך טווח.
תחנה שלישית:
תא המעצר באגף 2. על ארוחת ערב אין עם מי לדבר, אולם למרות שלא אכלתי דבר משעות הבוקר ולמעשה, מלבד כוס מים בתחנת המשטרה במודיעין גם לא שתיתי, הרעב והצמא לא הציקו לי משום מה.
“ערב טוב, אני שיקו”, הציג את עצמו בפני אחד העצירים. הוא הצביע על אחת המיטות הפנויות והציע: “הנה, שים את המזרון שלך כאן”.
מלבד שיקו, שכני לתא היו: שב”ח פלסטינאי אחד מחברון, 2 שב”חים מרמאללה, צעיר עתיר קעקועים מספרד וצעיר צנום שכולם קראו לו “סיני” והמשיכו לקרוא לו סיני גם אחרי שהתברר כי הוא בעצם תאילנדי.
שיקו הצית סיגריה והציע לחלוק אותה איתי. הסברתי לו שאני מעשן רק קנאביס. לא הייתי זקוק ליותר מחמש דקות של שיחה איתו על מנת לגלות כי כפי שחשדתי, שיקו אכן מאובחן כסובל מפוסט טראומה כרונית. הצעתי לו כמובן סיוע בקבלת הרישיון לשימוש בקנאביס רפואי וחיוך רחב התפשט על פניו:
“אם כך, רק בשביל לפגוש אותך היה שווה לי להגיע לכאן!” אמר בשמחה.
“מי זה סנדק?” נשמע לפתע קולו של הסוהר בפתח התא.
“אני”
“בוא איתי”.
לא הספקתי לעשות יותר ממספר צעדים בטרם זיהיתי, בסוף המסדרון מצד ימין, את עו”ד יניב פרץ יושב וממתין לי. יניב פרש בפני את התסריט הצפוי, לפיו למחרת בבוקר יתקיים בבית המשפט בראשון לציון דיון בבקשת המשטרה להאריך את מעצרי, כאשר ישנו סיכוי טוב שהשופט ידחה את הבקשה ויורה לשחרר אותי למעצר בית: “אם הכל הולך בסדר, בעזרת השם, בלי נדר מחר בערב אתה תהיה בבית”, סיכם יניב בנימה אופטימית.
לילה במעצר
החדר היה חם, קשה היה להתעלם מריח השתן החריף שנדף מהחור ברצפה – לא בדיוק כך חשבתי שאסיים את היום כשלגמתי את האספרסו של הבוקר, לפני כ-12 שעות בלבד.
כנראה שבסופו של דבר הצלחתי איכשהו להירדם, משום שקריאת ה”בוקר טוב” שבקעה מהרמקול הקפיצה אותי ממקומי. לאחר ארוחת בוקר דלילה נלקחתי לבית המשפט בראשון לציון, שוב אזוק בידי וברגלי. לקראת השעה 10:00 הגעתי לתא המעצר של בית המשפט, שם היה עלי להמתין עד לדיון בענייני.
כשהגעתי כבר היו בתא כ- 7 עצירים נוספים ונראה כי כל אחד מהם תפס לעצמו פינה והתעסק בענייניו: אחד היה שקוע בקריאת פרקי תהילים, השני בהה בנקודה בלתי נראית אי שם באופק ומידי פעם פרץ בצחקוק קולני חסר סיבה, השלישי היה צעיר אתיופי שקט, אשר פניו שידרו והקרינו תחושה עמוקה של יאוש וכאב.
3 גברים נוספים ישבו בשקט בפינה. את האווירה השקטה והפסטורלית קטעו צעקותיו של יוחנן, עציר מבוגר אשר לפת את סורגי התא בשתי ידיו, נענע אותם בחוזקה וצעק בקול מתחנן:
“שוטר, אני צריך סיגריה! אפשר לקבל סיגריה? אפשר בבקשה לקבל סיגריה? שוטר? שוטר!!! אני סכיזופרן, מעשן 4 חפיסות ביום, אני מתחנן אליך שוטר, אני חייב סיגריה כדי להירגע!”
מאחר ולא קיבל תשובה, המשיך יוחנן לנענע בחוזקה את הסורגים ולצעוק:
“אם לא אקבל סיגריה אני אשתגע לכם כאן, שוטר, בחייאת דינק תביא סיגריה!”
“אסור לעשן כאן” השיב לו לבסוף אחד השוטרים בקול אדיש.
יוחנן פלט בשקט צרור קללות תוך כדי ציון איבר מסוים בגוף אמו של השוטר והתיישב בפינת התא, חופן בייאוש את ראשו בין שתי ידיו.
לאחר ניסיונות נוספים של צעקות שנותרו ללא מענה וללא התייחסות, ניגש אחד השוטרים לתא ופתח את המנעול: לרגע חששתי שהצעקות עלו לו על העצבים וכי עכשיו יפליא את מכותיו ביוחנן, שבר כלי מהלך בגיל העמידה. להפתעתי, הוא הושיט לו סיגריה ואמר: “קח, תירגע!”
יוחנן הצית את הסיגריה וגמע אותה ב 2-3 סחיבות ארוכות ורצופות, מבלי שהאפר ייפול לרצפה.
כעבור דקות ספורות נקראתי לצאת מהתא ולעלות לאולם המשפטים. בעודי מתקדם לעבר המעלית, מלווה כמובן בסוהר, הספקתי לשמוע את יוחנן שוב צועק:
“שוטר, אני לא מרגיש טוב, עשה טובה תביא סיגריה!”
חוזר הביתה
ליאת זוגתי כבר המתינה לי באולם. מעולם לא ראיתי אותה כה חיוורת, כה מודאגת. חייכתי אליה בניסיון לרומם את רוחה. גם יניב כמובן כבר היה באולם, לבוש בחליפה השחורה, מרפרף במסמכים, דרוך כולו אלי קרב.
התובע המשטרתי פתח ואמר שיש לראות בחומרה עבירות מסוג של יבוא סמים לארץ ומאחר ואני חשוד בביצוע עבירות ייבוא סם מסוכן, הוא מבקש את הארכת מעצרי ב- 4 ימים נוספים.
יניב ביקש לשחרר אותי לאלתר היות ומדובר בחומר מסוג CBD שאיננו פסיכו-אקטיבי ואיננו מופיע בפקודת הסמים, והשופט הורה לשחרר אותי בשעה 18:00 בהמשך היום.
מאחר ומאז מעצרי לא נחקרתי ולו פעם אחת, הנחתי שהמשטרה מבקשת להשהות את שחרורי על מנת להספיק לחקור אותי, ולו רק כדי להצדיק את המעצר.
אולם מרגע שהוחזרתי לבית המעצר ניצן ועד לשחרור שלי, כחמש שעות מאוחר יותר, לא נחקרתי אלא המתנתי בשקט בתא עד שיחלפו השעות, משלים עם חברי הפלסטינאים החדשים את תכנית השלום האישית שלנו.
לקראת השעה 18:00 קרא הסוהר בשמי והודיע לי:
“סנדק, בוא, אתה משתחרר!”
ליאת המתינה לי בחוץ. שלא כמו בבית המשפט, הפעם הסוהר שליווה אותי לשער לא אסר עלינו להתנשק.
נכון לרגע כתיבת שורות אלה (יום שישי ערב יום כיפור, 4 ימים לאחר שחרורי מהמעצר) המשטרה עדיין לא החזירה לי את הקנאביס הרפואי שהוחזק בביתי כחוק וברישיון. וזאת, למרות שהשופט כתב “מופנית תשומת לב היחידה החוקרת לטענת הסניגור לפיה החשוד מחזיק כדין באישור להחזקת סמים בשל צורך רפואי ומכאן יש להשיב לידו את הסם שנתפס”.
מטרידה העובדה כי המשטרה מרשה לעצמה להחרים לחולים את התרופה ובכך, לקטוע את הרצף הטיפולי ולפגוע בהליך הרפואי.
האם הם באמת ובתמים מודעים להשלכות האפשריות של הפסקת הטיפול בקנאביס רפואי, בבת אחת, ולהשפעה הפוטנציאלית של הדבר על אורח חייו של המטופל?
אני מעדיף להאמין שמדובר בחוסר מודעות מצדם, ולא בכוונת זדון. אני עדיין מקווה שביום ראשון הקרוב, מיד אחרי החג, אקבל סוף סוף בחזרה את הקנאביס הרפואי שהוחרם מביתי.
גמר חתימה טובה לכו-לם!
