קנאביס וסלבס: יוצאים מהארון – הרשימה שאסור לפספס

קנאביס וסלבס

היה קל ומהיר בהרבה, לאתר ידוענים ישראלים שלא נגעו בוויד, קאנביס וסלבס זה רומן ישן, מאשר כאלה שכן. מאידך, לא פשוט לקושש הודאות מפורשות של מפורסמים מקומיים על עישון קנאביס, בטח לא למטרות כיף. בכל זאת מצאנו כמה, ישירות ועקיפות   

ידועי שם מכל התחומים, מפוליטיקה ועד דוגמנות, גם אם מביעים תמיכה גלויה בלגליזציה של קנאביס בישראל, לא ממהרים להודות שהם עצמם מעשנים, שלא לדבר על חשיפה של שימוש נרחב ואינטנסיבי. הם יעדיפו לחשוף הפרעות אכילה, דיכאון קליני וטראומות מהילדות, הרבה לפני שיתוודו שהם מעשנים גראס בקביעות, סתם כי זה עושה להם טוב. ככה זה, כנראה, כשהעניין נחשב לעבירה פלילית ועד לשנים האחרונות, גם מחוץ ללגיטימציה הציבורית.

רמזים, לעומת זאת, שלחו לנו לאורך השנים לא מעט יוצרים ישראלים, משלום חנוך עם “את ואני ישבנו ועישנו” (ולא סביר שזה היה מרלבורו) בשיר “פנס הרחוב”,  דרך שלמה ארצי עם “שרפנו את כל מה שבא ליד” ב”ירח” ועד לשיר הקורע של מאיר אריאל, “בשביל לעשן”, שמדבר לכאורה על עישון סיגריות, אבל בואו… קנאביס וסלבס זה כאמור רומן ישן עוד מהתקופה שסלבס נקראו ידוענים

כמו באמריקה

בארה”ב, כבר מזמן מודים ידוענים בפה מלא עשן, שהם בסיפור. חוץ מדמויות שהיינו מצפים מהן, כמו מיילי סיירוס, ריהאנה וליידי גאגא, אפשר למצוא ברשימת המתוודים/רומזים על קנאביס וסלבס קשת רחבה של ידוענים, כמו ביל והילרי קלינטון, ברק אובמה וג’ורג’ בוש הבן, ג’יי לנו, ארנולד שוורצנגר, בראד פיט, וודי הרלסון, ג’ניפר אניסטון, וופי גולדברג, נטלי פורטמן, מורגן פרימן, ביל גייטס, מרתה סטיוארט ומייקל פלפס והרשימה, מן הסתם, חלקית.

לצאת מהארון

גם אצלנו מתרחשת יציאה מסוימת מארון הקנאביס בשנים האחרונות, בעיקר אצל מי שלא חוששים מפגיעה בתדמית סטרילית או ביטול הופעות ביום העצמאות.
לקמפיין למען לגליזציה של הקנאביס שיצא כבר ב-2014, למשל, נרתמו כמה וכמה ידוענים ישראלים, שהצטלמו לטובת העניין עם השלט “תנו לעשן בשקט”, בהם שי אביבי, גלעד כהנא, חמי רודנר, דורון צברי, ננה שרייר, תמר זנדברג, רני בלייר ומושיק גלאמין קנאביס וסלבס ישראליים, מי היה מאמין.

גראס בבינג’

התסריטאי רן שריג עשה אף יותר מזה, כשלא היסס לחשוף את הרגלי העישון שלו כבר ב-2010 בעונה הראשונה של “מחוברים”, כולל תיעוד של גלגול וירטואוזי של ג’וינט בזמן נהיגה (שהביא למעצרו). בסדרת הטלוויזיה שיצר בהמשך, “מסובך”, שהתבססה על חייו ועסקה בתלאות של גבר גרוש, כבר הוריד שריג, שכתב וגילם את התפקיד הראשי, ראשים בבאנג מול המצלמה, כחלק בלתי נפרד מהתסריט.

גם הסדרה המצוינת “מטומטמת” של בת חן סבג, שבמרכזה שחקנית מתוסכלת שהופכת לסוכנת סמויה, הכניסה את הגראס (וסמים אחרים) לשגרת החיים של גיבוריה, משל היו כוס בירה מקרית או סתם סיגריה. עציץ של קנאביס, גילם בסדרה מרכיב טבעי ומתבקש בעציציה הביתית. “אגב, בן אדם של איזה סמים את?”, נשאלה סבג, שכתבה את הסדרה וכיכבה בה, בראיון ל”7 לילות” ב-2016, “רק אל תגידי לי גראס, זה הכי סאחי“. “דווקא כן”,  ענתה סבג, “אבל שכל אחד יעשה מה שטוב לו. אני לא בעד ולא נגד”.  

שום דבר רע

“אני מעשן גראס, בטח שאני מעשן”, הצהיר באומץ השחקן אושרי כהן, בראיון ל”מאקו” לפני שלוש שנים. “אני בעד שזה יהיה כבר חוקי ואני רואה שזה כבר הולך לשם, אז אני לא מפחד לדבר על זה. למה, מה יעשו לי? אני לא עושה שום דבר רע ולא פוגע באף אחד. גראס זה טוב אם אתה בגיל המתאים. “אם אתה לא מעשן כדי לאבד שליטה, זה יופי של דבר. זה עושה אותך רגוע ושליו, מנקה אצלך משהו ומוריד כאבים. לי יש כאבי גב, אני לא צריך מרשם לגראס רפואי, אבל זה עוזר לי”.

פריצת דיסק ופרידה מנינט

גם הדוגמנית ומנחת הטלוויזיה מירי בוהדנה, לא מסתירה את חיבתה לצמח, אבל כתרופה. בראיון ל”לאשה” מ-2017, סיפרה שהיא צורכת קנאביס בניגוד לחוק, נגד כאבי גב שנגרמו לה מפריצת דיסק. “האלכוהול חוקי, הסיגריות חוקיות, הסיגרים של ביבי חוקיים ורק זה לא?” שאלה. “למה אני צריכה לחכות שהמשטרה תדפוק לי בדלת”. בראיון ל”פנאי פלוס” מהשנה שעברה, עדכנה בוהדנה שקיבלה רישיון לגראס רפואי והיא צורכת כחוק ואף הוציאה רישיון עבור אביה, הסובל מדמנציה (“הוא היה כבד ועייף, פתאום השיחה איתו זורמת”).”הפסקתי לעשן סיגריות בזכות הקנאביס הרפואי, אחרי שעישנתי שנים קופסה ביום”, סיפרה בוהדנה, “זה שחרר את הצורך. היום אני משתמשת בקנאביס עם ופורייזר. זה הפך אותי לבן אדם יותר רגוע ושליו. זה עובד על הפרעת הקשב שלי וזה טבעי לגמרי”.

 מכיוון שנדמה שחובה לתרץ את החיבה לקנאביס בבעיה כלשהי, אם זו דלקת מפרקים אצל רן שריג או כאבי גב והפרעות קשב אצל בוהדנה, השחקן יהודה לוי שלף גם הוא תירוץ, אם כי רומנטי יותר.  כשנעצר ונחקר במשטרה, לצד קרן מור ומוטי רייף, בפרשת ספק הסמים אייל פלג ב-2014, יהודה לוי שעישן גראס, אבל רק בגלל הפרידה הקשה מנינט. “הייתי צריך לתפקד בסדרה חדשה”, הסביר לחוקרים, “והמריחואנה עזרה לי להתגבר על הפרידה. ראיתי שזה עושה לי טוב. בכל זאת, אני אמן, יש עלי לחצים כבירים”. 

מפיק האופנה מוטי רייף, מצידו, כתב בעקבות הפרשה פוסט בפייסבוק: “קוראים לי מוטי ואני מעשן גראס. זהו, הוצאתי את זה. אני לא אומר את זה בגאווה, לא בבושה. אני לא צועק את זה ולא לוחש את זה. זו עובדה, חלק משגרת חיי”. גם רייף כמו אחרים, ניסה לרכך את הרושם, בהתמקדות בתכונות הרפואיות של הקנאביס. “התרופה שלי היא טבעית“, כתב, “צמח ירוק שאין בו כימיקלים. כל אחד יכול לקטוף או לגדל אותו. בשנים האחרונות יש ברי מזל שמקבלים אותו במרשם, כי גם הרפואה הקונבנציונלית מודה סוף סוף שמדובר בתרופת פלא“.

מקטרת השלום

גם בקרב השנתונים הבוגרים יותר, אנשים שממרום גילם יכולים פחות לשים זין, סוגיית העישון הופכת פחות מוצנעת, אבל שוב, כלפי חוץ, בעיקר כתרופה. האופנאית הוותיקה טובל’ה חסין, סיפרה בראיון למוסף “סגנון” של מעריב ב-2013, שבלי הצמח אין לה חיים. “זו מקטרת השלום שלי”, הצהירה, “אני לא יכולה לישון בלי זה. הבנות שלי קוראות לי נרקומנית, הן חנוניות נורא, אבל זה מציל אותי”.

העיתונאי והשדרן נתן זהבי, הודה גם הוא בעישון קנאביס, רפואי כמובן. בטור שלו במעריב, כתב זהבי לפני כמה שנים, שצינגל’ה אחת בערב, פותרת לו את כל הבעיות הרפואיות הממררות את חייו. “אני מוצא לנכון להסביר לכם”, פנה לקוראיו, “שבחודש וחצי האחרונים, הקנאביס הרפואי הציל אותי ואת איכות חיי. לא אגזים אם אומר, שהוא החזיר לי את החשק לחיות, אחרי שהתחלתי לגלות סימני ייאוש מהחיים”. בסיום הדברים, זהבי בחר להדגיש שוב, שהסיבות רפואיות בלבד. “ראוי לציין, שבצעירותי עישנתי כדי להתמסטל”, הסביר, “אבל נכון לשנים האחרונות, כשאני רוצה להתמסטל אני שותה כמה כוסות ויסקי. גראס וחשיש כבר לא עושים לי את זה”.

תרופה נגד חילוניות

סיבה יצירתית במיוחד לצריכת קנאביס, סיפק העיתונאי וח”כ “הבית היהודי” לשעבר ינון מגל, מי שיזם בכנסת את הצעת החוק לאי הפללה. בראיון לצבי יחזקאלי מלפני כמה שנים, סיפר מגל כיצד היה זה הג’אראס שעישן בהודו, שקירב אותו לדת ולאלוהים. “בסמים יש משהו שמאוד פותח אותך ומרחיב לך את הנשמה”, התפייט, “כשעישנתי, הפכתי חולה באהבת השם. ישר נהייתי נורא יהודי. זה לקח אותי לעוצמה של הסיפור היהודי והחיבור היה נורא חזק”. מגל, אגב, הודה שהשתמש בחומר גם כשכיהן כחבר כנסת, אבל לא כשנאלץ לקבל החלטות חשובות או לנאום.

כמראיין בטלוויזיה, היה זה מגל שהוציא הודאה דומה גם מיו”ר מרצ לשעבר, תמר זנדברג. “כמו כולם, גם אני מעשנת מדי פעם”, אמרה זנדברג, הידועה בתמיכתה בלגליזציה “ואני לא פושעת ולא עבריינית”. כשהתבקשה לפרט, טענה הפוליטיקאית שהיא מעשנת בנסיבות חברתיות וחמקה באלגנטיות מהשאלה האם היא מעשנת ג’וינט בבית אחרי יום עבודה. “עישון בשעות הפנאי”, הסכימה לומר, “זו התנהגות שגרתית. פחות מכוס יין”.