לגדליזציה עכשיו – ככה עושים קנאביס חוקי באמת

הלגליזציה הטרייה במדינת ורמונט בארה”ב, במהלכה קנאביס הפך לחוקי אך לא נסחר בחנויות ולא מהווה גורם כלכלי משום סוג שהוא, מראה לנו צד חדש של הפסקת מדיניות ההפללה דרך היגיון בריא וגידול ביתי מחוץ לשוק השחור. “מה שעושים אנשים בוגרים מאחורי דלתיים סגורות בשטחם הפרטי הוא בחירה שלהם בלבד,” מסר מושל המדינה לציבור, והגיע הזמן שגם ממשלת ישראל תבין את זה.

אתמול התבשרנו שמושל מדינת ורמונט, פיל סקוט, אישר באופן סופי את הצעת החוק המקומית ללגליזציה. זה הופך את המדינה הקטנה בצפון מזרח ארה”ב למדינה התשיעית שעוברת למודל של לגליזציה.

למרות שסקוט מדבר על לגליזציה, המודל אליו תעבור ורמונט בפועל הוא מודל של אי-הפללה תחת מגבלות גיל. כל אזרח מגיל 21 ומעלה יוכל להחזיק 28 גרם קנאביס או 5 גרם חשיש, אך לא תתאפשר מכירת קנאביס ולא ייפתחו חנויות חוקיות משום סוג.

אז, מדינה עם לגליזציה אבל בלי מכירות, ומאיפה הקנאביס אמור להגיע? טוב ששאלתם.

בניגוד למודל ה”אי-הפללה באחריות” של גלעד ארדן, שאינו מתייחס לשאלה הזאת כלל, המודל של ורמונט מאפשר לכל אזרח בגיר לגדל בביתו עד 6 צמחי קנאביס בביתו – 2 צמחים בפריחה ו-4 צמחים בגדילה.

למדיניות קנאביס כזאת, אנחנו ב-‘קאנה’ קוראים לגדליזציה – קנאביס חוקי באמת, בניגוד למודל “אי-הפללה באחריות” של ארדן בו קנאביס אינו נחשב פלילי רק אם באורח פלא הוא הופיע לך ביד בלי שאף אחד גידל או מכר אותו.

אין ספק שמדיניות הקנאביס האופטימלית היא הסרת כל מגבלת סחר וגידול על קנאביס, מלבד כמובן מגבלת הגיל על צרכנים קטינים. כן, צריך להיות הזויים או נאיביים במיוחד כדי לחשוב שקטינים צריכים גישה חופשית לקנאביס לשימוש פנאי. בדיוק כמו שאנחנו מגבילים כיום גישה של קטינים לאלכוהול סיגריות והימורים, לגיטימי לגמרי להגביל גם גישה לקנאביס, אך כמובן חשוב גם לציין שלשימוש רפואי בקנאביס לא אמורה להיות שום הגבלה על גיל, כמות או סוג.

עם זאת, נראה שהמודל החדש של ורמונט בהחלט מכיל פוטנציאל ללגליזציה מסוג חדש, שאמנם לא מניב את אותן תוצאות חיוביות בדמות רווחי מיסוי והרחבת שוק העבודה, אך בהחלט ראוי להכרה חיובית. מושל ורמונט מצדיק את המעבר למדיניות החדשה כך: “אני אישית מאמין שמה שעושים אנשים בוגרים מאחורי דלתיים סגורות בשטחם הפרטי הוא בחירה שלהם בלבד, אך חשוב שלא תהיה לבחירה זו השפעה שלילית על בריאותם ובטיחותם של אחרים, בעיקר לא צעירים”.

הצדקה כזו מכניסה את איסור הסחר בוורמונט למסגרת ברורה. המדינה לא רואה בקנאביס משהו חיובי, המדינה לא רוצה להנגיש קנאביס, המדינה לא רוצה להרוויח מסחר ומיסוי קנאביס, אבל לפחות המדינה מבינה משהו שמדינת ישראל לא הצליחה להפנים: מה שבן אדם בוגר עושה בפרטיות ביתו הוא עניינו הפרטי בלבד, ולא משהו שלרשויות יש זכות להתערב בו.

למרות הרצון העז של מדינת ישראל להגן עלינו מצמח הקנאביס הנורא, המדינה היא כבר מזמן לא פונקציה בסיפור הזה. במציאות בה ‘טלגראס’ מכתיב את המדיניות והמשטרה לא מצליחה לעמוד בקצב, השארת מדיניות הקנאביס הנוכחית היא בדיחה שעולה לנו ביוקר. הניסיון הטיפשי לשלוט במשהו שבמאה ב-21 אין שום אפשרות לשלוט בו, רק הפך סמים קשים להרבה יותר זמינים ובמיוחד לקטינים עליהם כולנו מסכימים שצריך להגן.

מדיניות הקנאביס כבר השתנתה בפועל. מדינת ישראל לא רוצה להרוויח מלגליזציה? בעיה שלה. למנוע ממני לגדל לעצמי את הקנאביס שלי, בבית שלי, אין לה שום זכות.

לגדליזציה עכשיו!