מפסיקים לכרות יערות שלמים במקום נייר המפ
תעשיית הנייר בעולם כבר שנים מתנהלת בדיוק אותו הדבר – יערות שלמים נכרתים וטבע נהרס – הכל בגלל כסף ופוליטיקה. החל מהתנ”ך של גוטנברג ועד ציוריו של ואן גוך, ההמפ היה עמוד תווך בתעשיית הנייר, עד שהוצא אל מחוץ לחוץ יחד…
תעשיית הנייר בעולם כבר שנים מתנהלת בדיוק אותו הדבר – יערות שלמים נכרתים וטבע נהרס – הכל בגלל כסף ופוליטיקה. החל מהתנ”ך של גוטנברג ועד ציוריו של ואן גוך, ההמפ היה עמוד תווך בתעשיית הנייר, עד שהוצא אל מחוץ לחוץ יחד עם צמח הקנאביס. למרות היותו איכותי וזול יותר – ההמפ עדיין אינו חוקי. איך זה קרה?
בקרב הרבה תרבויות, אחד השימושים הפופולאריים ביותר להמפ במהלך השנים היה ייצור נייר. עדויות ראשונות לשימוש בנייר המופק מסיבי המפ התגלו בסין, כמאה שנים לפני הספירה. במאות שלאחר מכן עבר הידע אודות גידול הצמח והפקת הנייר לעמים ולתרבויות נוספות במזרח, ובין המאה ה-12 ועד למאה ה-19, מרבית הנייר שיוצר בעולם הופק מהמפ בלבד.
מסמכים היסטוריים ויצירות אומנות חשובות נכתבו, הודפסו וצויירו על גבי נייר העשוי סיבי קנבוס. בדפדוף מהיר בדפי ההיסטוריה תמצאו כי המגנה כרטה, כתב הזכויות שהעניק ג’ון, מלך אנגליה בעל כורחו בשנת 1215, התנ”ך של גוטנברג (1456), תצפיותיו ומסקנותיו המדעיות של גלילאו גליליי (1600) ואפילו יצירות האומנות של ואן גוך ורמברנדט, כולם הופיעו על נייר עשוי מקנבוס.
במאה ה-18 הקים בנג’מין פרנקלין את מפעל נייר ההמפ הראשון באמריקה, מה שאפשר להתיישבות החדשה להיפטר מהתלות במולדת הישנה אנגליה לאספקת נייר לעיתונות הקולוניאלית. הספרות והמאמרים הפטריוטיים של תומאס פיין, שקידמו את המהפכה בדרך לעצמאות של ההתיישבות באמריקה הצפונית הודפסו גם הם על נייר המפ. בשנת 1776 נוסחה על נייר קנבוס הכרזת ההעצמאות האמריקאית, ו-14 שנים לאחר מכן הודפסה על אותו הנייר גם החוקה.
הוצאת ההמפ מהחוק – משיקולים כלכליים וגזעניים בלבד
להוצאת ההמפ מהחוק לא קדמו שיקולים רפואיים, מחקרים מדעיים או וועדות ממשלתיות שבאו להגן על האזרח מפני הסם המסוכן, אלא שיקולים כלכליים וגזעניים בלבד. בתחילת המאה ה-20 הכוח הכלכלי בארצות הברית התרכז בידיהן של מספר קטן של חברות פלדה, נפט ותחמושת, אחת מן החברות הללו הייתה דופונט (Dupont), שהפכה במהלך השנים ליצרנית התחמושת הגדולה ביותר במדינה.
בשנות ה-30 השקיע המוציא לאור וויליאם רנדולף הרסט (William Randolph Hearst) כספים רבים באלפי דונמים של חורשת עצים, שיועדה להפקת נייר. באותו הזמן, מול נייר העץ של הרסט עמד מתחרה מבוסס היטב, נייר ההמפ שהיה אז פופולרי מאוד.
בשל האינטרס הכללי המשותף, הרסט, שהיה בעלים של עיתון בעל תפוצה רחבה, איחד כוחות עם חברת דופונט ויחד השניים יצרו קמפיין גזעני נגד הקנאביס וההמפ, שנתמך על ידי תעמולה שסופקה על ידי הלובי של חברת דופונט בוושינגטון והעיתון שהיה בבעלות הרסט.
התעמולה שיצרו דופונט והרסט הכניסה לראשיהם של מליון אמריקאים, שמריחואנה היא סם שגורם לנשים לבנות לשכב עם מקסיקנים, ולגברים כושים להסתכל בעיניים של אישה לבנה.
לאחר שאזרחי ארצות הברית שוכנעו כי המריחואנה היא סם מהגרים מסוכן שיש לברוח ממנו כמו מאש, נכנס לתמונה הארי ג’יי אנסלינגר (Harry J Anslinger), הראשון שמונה לתפקיד ראש הסוכנות האמריקאית לנרקוטיקה (שהפכה בהמשך ל-DEA).
באותן שנים, מה שהעסיק את אנסלינגר היה מיגור סמים קשים כמו אופייטים וקוקאין, אך כשזיהה את ההזדמנות לקדם את הקריירה האישית שלו ואת הסוכנות החדשה שהוא עומד בראשה, צירף את המריחואנה לקבוצה המסוכנת ושינה את הדרך בה העולם מתמודד עם בעיית הסמים לנצח.
בשנת 1937 הוציאה ארצות הברית את הקנאביס וההמפ מן החוק, ובשנים שלאחר מכן הפיכת הצמחים ללא חוקיים פשטה לשאר מדינות העולם.
בשל כך, מרבית המאה ה-20 עברה ללא כל פיתוחים משמעותיים בענף ההמפ, כשהמפסידים העיקריים מכך הם האזרח הקטן ואיכות הסביבה.
בגידול המפ יתרונות סביבתיים וכלכליים רבים, והוא נחשב לגידול בעל דרישות מינימליות בלבד, הכוללות אור שמש ומעט מים. ניתן לגדלו כמעט בכל אקלים, והוא אינו דורש שימוש בחומרי דישון או כימיקלים רעילים להדברת מזיקים. שדות קנבוס אינם דורשים שטח עצום, שכן הם נזרעים בצפיפות וגובהים במהרה לגובה של 2-4 מטרים.
הפקת חומר הגלם מן הצמח נחשבת גם היא לפשוטה, זולה ואקולוגית, שכן אין היא דורשת שימוש בכימיקלים רעילים ומזיקים או אנרגיה רבה. נייר מופק מפולימר צמחי הנקרא תאית (Cellulose), המשמש כמרכיב מרכזי בדפנות התאים בצמחים רבים בטבע, ומהווה שליש מהמסה של הצומח בכדור הארץ.
בצמח ההמפ אחוז התאית הוא מהגבוהים בטבע ועל כן תהליך הפיכת ההמפ לנייר נחשב לתהליך קל וזול. סיבי הקנבוס מפיקים נייר באיכות גבוהה, שיכול להחזיק שנים רבות ללא כל מאמץ כיוון שמדובר בסיבים ארוכים, חזקים וגמישים במיוחד. התוצר הסופי אינו צהוב ואינו דורש הלבנה בחומרים יקרים ומזיקים.
תעשיית נייר העץ, לעומת זאת, היא תעשייה המותירה אחריה נזק סביבתי רב. בראש ובראשונה, השפעתה הרבה על היעלמות היערות בעולם, עקב כריתת עצים מאסיבית.
דונם אחד של שדה המפ יפיק כמות נייר המשתווה ל-4-10 דונם של עצים, כיוון שלעץ לוקח 20 שנה להגיע לבגרות, ואילו ההמפ מוכן לתעשייה כבר לאחר 4 חודשים.
אך זהו לא הנזק היחיד, בכדי להפוך את העץ לתוצר הסופי נייר נעשה שימוש בכמויות מים עצומות, אנרגיה רבה ושלל כימיקליים למטרות שונות.
תעשיית הנייר משתמשת ביותר טון מים לייצור טון מוצר מכל ענף אחר בעולם ומהווה צרכן האנרגיה החמישי בגודלו. בעקבות כך היא נחשבת כאחת התעשיות המזהמות ביותר כיום.
כיום, בעולם מיוצרים מעל 300 מיליון טונות נייר בשנה, כאשר צפון אמריקה היא היבשת המובילה בייצור נייר, עם כמעט שליש מנפח הייצור העולמי. מנגד, המפ עדיין אינו חוקי ברוב מדינות העולם – כולל ישראל וארצות הברית, והמפסידים העיקריים הם כדור הארץ והאנשים הקטנים המאכלסים אותו.
יש לשים סוף למדיניות הסמים המכלילה המפ, אשר חסר כל השפעה פסיכואקטיבית, באותה הקבוצה עם סמים קטלניים כמו קוקאין והירואין, ומחזקת עוד יותר את תעשיית נייר העץ ואת הנזקים הסביבתיים שהיא יוצרת.
החדשות הטובות, בשנים האחרונות הפך ההמפ לחוקי בקנדה ובמדינות מסויימות באירופה, וגם מדינות מסויימות בארה”ב עשו לאחרונה לגליזציה של המפ לצרכים תעשייתיים. נראה כי העולם הולך לכיוון תיקון של החוק המעוות, ולנו נשאר לחכות ולראות מה יוליד העתיד לבוא.
הכסף מסנוור עד כדי כך שאנשים לא מוכנים להיות אפילו עשירים קצת פחות ולעזור לעולם..עצוב.
בקרוב אצלנו
כדאי לעודד את ממשלת ישראל להחליף את הדיסקט והאלגוריתמים שלה בנושא הזה.
לחבר יחד את החקלאים והלובי החקלאי ומפעלי הנייר ולרתום אותם לעניין.
לפני כן להכין את החישובים הכלכליים שמראים זאת כדי לשכנעם.