מחקר נוסף על קנאביס ואסתמה

מחקרים רבים מצביעים על היכולת של מריחואנה להקל על חולי אסתמה. מחקר חדש חושף מדוע המרכיב העיקרי של הצמח יכול לעזור לחולים לנשום בקלות.

קנאביס ואסתמה – בשבוע שעבר פורסם מחקר במגזין בריאות בריטי המראה שלקנאביס אותה יכולת להקל על נתיבי הנשימה של חולים כמו חלק מהתרופות הקונוונציונאליות. על ידי שימוש בדוגמיות של רקמות ריאה אנושיות, חוקרים צרפתיים מצאו ש THC יכול לחסום את התכווצויות השריר הנגרמות על ידי מולקולות איתות שנקראות אקסטיקולין.

האקסטיקולין אחראיים על שרירי דרכי הנשימה ותורמות להתכווצויות בהתקפי אסתמה. תרופות אסתמה חוסמות את אותן המולקולות, אך מזווית מעט שונה.

“התרופות מונעות מהאקסטיקולין להתחבר לקולטנים שלו”, מסביר ד”ר דולנד טשקין, שלא היה מעורב במחקר. “אך THC עובד בצורה שונה. אין לו אפקט של היקשרות לקולטנים, הוא פשוט מונע מהאקסטיקולין להשתחרר”.

ד”ר דולנד, מומחה ריאות ופרופסור לרפואה ב-UCLA, היה חלק המצוות הרפואי שגילה לראשונה את השפעות המריחואנה על הסימפונות. ב-1973 קבוצת המחקר שלו פרסמה תוצאות מחקר במגזין הבריטי לבריאות.  מחקר זה מצא שנתיבי הנשימה מתרחבים אצל חולי אסתמה ואצל אנשים בריאים אשר עישנו מריחואנה. תוצאות המחקר העידו גם על שיפור במצב החולה לאורך זמן. למעשה, הממצאים הללו הובילו למספר בקשות של צריכת THC באמצעות משאף. אך המסלול הזה לא צלח, הוא אומר, בגלל שהמולקולה THC גדולה מדי וגרמה לחולים להשתעל. ניסיונות של החדרת THC מהפה כשלו אף הם.

בזמן שהחוקרים הפנימו שעישון היא הדרך הטובה ביותר עבור חולי האסטמה, אופן טיפול זה נראה כטיפול לא הולם. “הבעיה בעישון היא שעישון מכיל רכיבים רעילים שמגרים את רקמות דרכי הנשימה ויכולים לגרום לתגובה דלקתית”. העבודה של ד”ר טשקין בנושא הסתיימה הרבה לפני שמכשירי האידוי נהיו פופולריים כאלטרנטיבה לעישון. ולמרות שאיש לא ניסה זאת, בתאוריה זה יכול לעבוד הוא טוען.

האידוי יחסל את שאר המרכיבים שדומים לעישון טבק, מסביר ד”ר טשקין. “אינני יודע אם מישהו אי פעם חקר את הנושא, אך לדעתי זה יגרום להרחבת הסימפונות”.

ד”ר טושקין מאמין שאין צורך בצריכת קנאביס בהתחשב בזמינות של תרופות מרשם. “מצד שני, אם אתה אסמתי שמעוניין באופוריה שיש ל-THC או להשפעות הרפואה הנוספות שיש לו, דע שיהיה לו השפעה טובה גם כנגד האסתמה”.

בזמן, שד”ר טושקין לא מאמין שיש צורך בקנביס, א’ אסמתי כ-30 שנה מאזור המרכז חולק עליו:”מעבר לעובדה שלקנביס יש יכולות ריפוי נוספות, כמו למשל היכולת לטפל בדלקות, רופאים כמו טושקין לעולם לא יבינו את העדיפות של קנביס עד שחלילה ייתקלו בחולה שנתקע בלי הונטולין או הסטרואידים שלו באמצע הלילה או ביום שבת. התלות שהחולה מפתח כלפי התרופות שלו היא בלתי נסבלת, בימים הקשים שלי הייתי ישן עם משאף על הכרית מהידיעה שאצטרך להשתמש בו במהלך הלילה. בדרך כלל, אסמתי ששוכח לקחת סטרואידים בבוקר עושה זאת פעמיים, פעם ראשונה ואחרונה. יש להביט על המחלה משני אופנים. הראשון, ההתקף או קוצר הנשימה עצמו. השני התדירות של הופעת התופעות הללו ועוצמתן. לג’וינט אפילו מעורבב עם טבק היכולת המדהימה לחסל התקף במהירות מפתיעה. אך אני באופן אישי מרגיש את תופעות הלוואי שנים אחרי שהפסקתי, שלא מבחירתי, לעשן קנאביס. עד היום קצב הופעת ההתקפים ועוצמתן אינם כפי שהיו לפני אותה תקופה בה עישנתי מריחואנה. נכון, אני חש בירידה הדרגתית במצבי הרפואי, אך הימים שעליתי על הכביש חצי ישן כתוצאה מלילה ללא שינה עדיין רחוקים ממני. לא מדובר רק במלחמה בתופעה, קנאביס העניק לי איכות חיים שאף תרופה לא העניקה לי”.

ובאשר לתחושת האופוריה ממנה נרתעים חוקרים רבים מוסיף א’: “פעם אינהלציות כללו חומר מרגיע ש’כיסה’ את התופעה ההרסנית שיש לונטולין על הלב, נראה לי שבגלל אותו חשש מ’אופוריה’ הורידו את החומר המרגיע הזה שעזר לישון. היום ילד המקבל תמיסה של ונטולין במקום להרגיש ‘אופוריה’ מרגיש דקירות מרובות בלב, ועליו עכשיו להתאושש גם מהאינהלציה עצמה, אחרי שהתאושש מההתקף, וכל זאת בגלל איזה חשש מ’אופוריה’? כך עבורי נראים פני הדברים, משרד ה’בריאות’ נותן לי לבחור בין הרע – למות לאט כתוצאה מצריכת ונטולין וסטרואידים, לבין הרע יותר – להיחנק, כשברקע נמצאת התרופה הזו, מריחואנה שממש העלתה לי את צורת החיים לרמת קיום נסבלת, ואסור לי לגעת בה מהחשש שזה יגרום לי להרגיש ‘טוב’ – נבל%$”.

תרגום: אריק רוסמן