הלכתי לבחון את קורס הקנאביס של משרד הבריאות

הקורס החדש של משרד הבריאות מיועד ללמד רוקחים על קנאביס רפואי ולהכין את השטח לחזון אחרית הימים, שבו אנחנו, המטופלים, נוכל להגיע לכל בית מרקחת שכונתי ולקבל בו בדיוק את התרופה שמתאימה לנו. בפועל, משרד הבריאות סותר את העובדות שהוא עצמו מלמד וממשיך להתייחס לקנאביס כמו אל סם מסוכן, אבל היי, לפחות קיבלתי תעודה.

לפני כשלושה חודשים מאיר שותפי העלה רעיון: “מה דעתך שנירשם לקורס רוקחים של היק”ר?”

“אבל אנחנו לא רוקחים”, הזכרתי לו.

“משרד הבריאות אמר שזה ‘קורס הכשרה למתן טיפול באמצעות קנביס רפואי’, שמיועד בעיקר לרוקחים, אבל לא רק להם”, השיב מאיר, והוסיף, “מדוע שלא תהיה גם לנו תעודה רשמית המעידה על כך שעברנו הכשרה למתן טיפול באמצעות קנאביס רפואי?”

באופן אינסטינקטיבי חייכתי, ואמרתי לו “וכי ללא התעודה של משרד הבריאות אנחנו לא כשירים למתן הטיפול וההדרכות?”

“כשירים בהחלט”, הוא ענה לי, “אבל מה אכפת לך לקבל חותמת כשרות של משרד הבריאות?”.

“סבבה, למה לא?” אישרתי לאחר היסוס קל. האפשרות לחוות את מה שילמדו הרוקחים שיעסקו לאחר הקורס בקנאביס רפואי, בהחלט סיקרנה אותי, וחשבתי שעדיף לדעת מראש עם אילו בעיות אנחנו צפויים להתמודד בקרוב.

חזרה מאוחרת לספסל הלימודים

מספר ימים לאחר מכן אושרה השתתפותנו בקורס, וכך מצאתי את עצמי חוזר לספסל הלימודים לאחר 41 שנות היעדרות, כלומר אפילו יותר מהזמן שבני ישראל שהו במדבר! הבטחתי לעצמי שאשתדל להימנע ככל האפשר מלהעיר הערות או לתקן את הדוברים, ובסך הכל אקפיד להיות תלמיד שקט וממושמע.

השיעור הראשון הגיע, ומאיר ואני התיישבנו בשורה הראשונה. מנהלת המכללה בירכה את הבאים והדגישה קודם כל שהקורס איננו מיועד לתומכי לגליזציה למיניהם. חייכתי אליה חיוך רחב, וחלק ממשתתפי הקורס אשר אכן הורכב ברובו הגדול מרוקחים ורוקחות צחקק בנימוס, כיוון שכנראה זיהו אותי או הכירו את הפעילות שלי.

אחריה עלה לבמה מנהל היק”ר, מגיסטר יובל לנדשפט, אשר הביך אותי כאשר בישר לכולם על נוכחותי ואף הזמין אותי לעלות לבמה. סה”כ מי שמכיר אותי יודע שאני טיפוס די ביישן שנבוך בקלות, וכך היה גם הפעם…

חזון לחוד ומציאות לחוד

לפני שמתעכבים על הבעיות (הרבות), עלי להודות קודם כל שכאשר אני שומע את השלב האחרון בחזון של לנדשפט, אינני מוצא בו שום פסול:

על פי החזון שלו, שלא דומה בינתיים למציאות בשטח, בעתיד ימכרו בבתי מרקחת רוב זני הקנאביס בצורה של פרחים לעישון, סיגריות מגולגלות, תערובת גרוסה או שמנים בריכוזים שונים. המטופלים עצמם יקבעו מהי צורת הצריכה המועדפת עליהם ובסופו של דבר, מוצרים וצורות צריכה שלא יהיה להם ביקוש פשוט ירדו מהמדף…

כך, אנו המטופלים נוכל לגשת לבית המרקחת ולשאול את הרוקח, למשל, “איזה זני אינדיקה יש לך עם ריכוז של 20% THC?”, ואותו רוקח יוכל להשיב: “בריכוז הזה יש לנו את ארז של ‘תיקון עולם’, את PK של ‘בטר’ ותכלת של ‘שיח’ שכרגע במלאי”.

ולגבי המחירים הגבוהים שאותם יאלצו לשלם מטופלי קנאביס בעלי מינון גבוה עם מימוש הרפורמה, גם לזה מאמין לנדשפט כי ימצא פתרון.

העובדה שאני תומך בשלב הסופי של החזון, בו אנו המטופלים נוכל לגשת לבית המרקחת ולרכוש כל זן שנרצה מבלי להיות מוגבלים לספק אחד ועם אפשרות לקבל החזרים / השתתפות מקופות החולים, איננה אומרת שאני מסכים עם לנדשפט ביתר הסעיפים של תוכניתו, כמו למשל בנושא המינון החודשי המומלץ:

“כמות מעל 40 גרם לחודש הינה מדרגת מינון גבוהה“, נכתב בחוברת המכונה ‘הספר הירוק’, ממנה למדו משתתפי הקורס ושאבו את עיקר הידע שלהם על עולם הקנאביס.

הבעיה היא לא רק במידע השגוי שהוצג למשתתפי הקורס, אלא גם בכך שלא הוצגו להם דעות אחרות, כמו למשל הטבלה שפרסם ד”ר דונלד אברמס (Donald Adams) מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה:

על פי בית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה, המינון היומי המומלץ תלוי בריכוז החומר הפעיל בו. כך למשל, מטופל שמקבל קנאביס בריכוז של 20% THC – המינון היומי שלו יהיה בין 0.8 גרם (24 גרם בחודש) ל 2.79 גרם (83.7 גרם בחודש), דהיינו כפליים מהמינון הנחשב לפי “הספר הירוק” לדרגת מינון גבוהה!

באשר למטופלים שמקבלים קנאביס רפואי עם ריכוז של 10% THC, הם יכולים, ע”פ הטבלה, לצרוך עד 166 גרם גרם בחודש, פי 4 (!) מהמינון הנחשב בישראל למדרגת מינון גבוהה.

לא רק בארה”ב, אלא גם בקנדה לא מסכימים עם הקביעה הישראלית השרירותית והלא מבוססת לפיה 40 גרם בחודש היא דרגת מינון גבוהה. שם, המינון היומי המומלץ הוא 1-3 גרם ביום, דהיינו עד 90 גרם בחודש, עבור כל חולה שאינו זקוק לכמות גדולה במיוחד של קנאביס.

מה הפלא אם כן שחולים ישראלים כה רבים טוענים כי המינון החודשי איננו מספיק להם, או הולכים צעד נוסף וקוראים לחזון כולו מנותק מהמציאות?

עוד קובע “הספר הירוק” כי “כמות (צריכה חודשית) של 50-60 גרם לחודש ומעלה מהווה מדרגת בחינה, בו תישקל באופן מעמיק ההחלטה האם המטופל הגיע לנקודת מיצוי הטיפול בקנאביס”.

במילים אחרות, מטופל הזקוק למינון של 2 גרם ביום ומעלה, עשוי למצוא את עצמו במצב בו משרד הבריאות שוקל “באופן מעמיק” אם להפסיק לו את הטיפול בקנאביס, בעקבות עודף מינון לכאורה!

מחזירים את כולם לכיתה א’

על כל זאת, “הספר הירוק” ממנו ילמדו הרופאים והרוקחים שיעסקו בקנאביס רפואי, לא לוקח בחשבון שישנם למעלה ממיליון ישראלים שכבר ניסו קנאביס, חלקם לצרכי פנאי וחלקם לצרכים רפואיים ללא אישור. אי לכך, לא ניתן להתייחס לכל מטופל באופן זהה כאילו מעולם לא התנסה בצמח בעבר.

למשל: האם הגיוני שהלום קרב ממלחמת לבנון, אשר מעשן קנאביס מזה שנים להקלת סימפטומים הפוסט טראומה ממנה הוא סובל, יתחיל באותו מינון כמו חולה קרוהן בן 16 שמעולם לא צרך קנאביס קודם לכן?

על אותו משקל, האם זה הגיוני שבוגר אוניברסיטה ישב באותה כיתה עם ילד שסיים גן חובה? אין לצערי ב”ספר הירוק” שום התייחסות, הגיונית או אחרת, לנושא זה.

לכן, לדעתי היה מקום מקום להוסיף תשאול של המטופל, בטרם יקבע לו המינון ההתחלתי. כמו למשל, האם עישנת קנאביס קודם לכן?

אם התשובה היא שלילית, ניתן באמת להתחיל במינון המינימלי של 20 גרם לחודש, אך אם התשובה היא חיובית, יש להמשיך ולבדוק:

האם מדובר בצריכה יומיומית, או בהתנסות חד פעמית לפני שנים, בטיול בסיני? האם המטופל חווה בעבר מצב בו הרגיש כי צרך מינון גבוה מידי? (אם כן, בהחלט אפשר להורות לו להתחיל עם יותר משאיפה אחת בלבד)

הייתי שמח להגיש ליק”ר הצעה ל”פרוטוקול הדרכה לשם קביעת מינון התחלתי”, פרוטוקול שיעשה הרבה יותר צדק הן עם הרופאים, הן עם הרוקחים ובעיקר עם המטופלים!

לא התקדמנו – ממשיכים עם ההפחדה

נקודה נוספת שהפריעה לי, אם כי הצלחתי להתאפק מלהעיר למרצים ‘בשידור חי’, היא ההפחדה: ההפחדה הכל כך מיותרת. למשל, ניתן לראות את מגמת ההפחדה בשקופית שהוצגה לנו בתור מידע רפואי אמין לכאורה, וכותרתה “אשפוזים פסיכיאטרים בישראל עקב מצבים פסיכוטיים כתוצאה משימוש בקנאביס”.

ע”פ המידע שמופיע בשקופית, בשנת 2016 היו 78 מקרים של אשפוזים פסיכיאטרים כתוצאה משימוש בקנאביס.

נצא לרגע בהנחה שהנתונים הללו אמינים, ובעוד כמה הנחות לפיהן אף אחד מאותם 78 מקרים לא צרך בנוסף סמי פיצוציות, תרופות כמו אוקסיקוד או סמים אחרים, ושלאף אחד מהם לא הייתה התמוטטות עצבים כתוצאה ממצב כלכלי רעוע או ממשבר אישי כלשהו.

“האם מדובר על אשפוזים של מטופלי קנאביס רפואי?” שאלתי את המרצה, שהשיב בכנות: “לא, מדובר בכלל האוכלוסייה”.

אם כך, אנחנו מדברים על 78 מקרים של אשפוזים מתוך כלל צרכני הקנאביס בארץ, אשר מספרם מוערך במינימום מליון אזרחים. כלומר, רק אחד מתוך 12,820 צרכני קנאביס הגיע בשנת 2016 לאשפוז פסיכיאטרי, וגם זה בלי שהתחלנו להוסיף את המשתנים שהזכרנו קודם.

האם נתון זה הנו גבוה או נמוך יותר ממספר האשפוזים הפסיכיאטרים בקרב האוכלוסייה שלא צורכת קנאביס? לא ידוע, או יותר נכון משרד הבריאות לא רוצה לספר לנו.

השקופית הנ”ל, אגב, סותרת את הטענה כי קנאביס מסוכן בעיקר לילדים ולבני נוער, שהרי בין הגילאים 14-18 היו 6 אשפוזים של גברים ואפס אשפוזים של נשים, בין הגילאים 19-24 היו 28 אשפוזים של גברים ואשפוז של אשה אחת, ובין הגילאים 25-35 היו 37 אשפוזים של גברים ו-7 אשפוזים של נשים.

למשרד הבריאות אולי אין מה להגיד על אמיתות הנתונים, אבל ד”ר מוטי משיח, לשעבר סגן מנהל בית החולים ע”ש אברבנאל, אומר כי בכל מקום בעולם, בקרב כל סוגי האוכלוסיה, מחלת הסכיזופרניה פורצת אצל 1% מאוכלוסיית גילאי ה-20. הנה דבריו המלאים לפניכם:

אם כך, האם אפשר להסיק, ע”פ הנתונים שהוצגו לרופאים ולרוקחים, שצריכת קנאביס דווקא מורידה את הסיכוי לחלות בסכיזופרניה או לחוות מצב פסיכוטי שיוביל לאשפוז? את זה אי אפשר לדעת בוודאות, אך כמו כן בוודאי שמשרד הבריאות עצמו לא יכול לבסס שום טענה הגיונית על נתונים אלו.

משקופית נוספת למדו הרופאים והרוקחים כי שימוש בקנאביס קשור למצבים פסיכוטים, סכיזופרניה, חרדות, התקפי פאניקה ודיכאונות, תופעות אותן עלולים לפתח כ- 10% מצרכני הקנאביס בעל ריכוז THC גבוה.

עד כמה הידיעה / אמונה של הרופא לפיה “10% מהחולים להם ירשום מוצר קנאביס בעל ריכוז גבוה של THC יתפתחו תגובה פסיכוטית” תשפיע על נכונותו להמליץ על הטיפול?

האם הרופא יוכל להתמודד מצפונית עם הידיעה כי מטופל אחד מכל 10 להם יאשר טיפול בקנאביס רפואי עשוי להגיע לאשפוז פסיכיאטרי, מה שללא ספק יחמיר את מצבו הרפואי והנפשי?

האם לא עדיף להשאיר את המטופלים על משככי הכאבים המוכרים כמו ליריקה, טרמדקס, פרקוסט ויתר התרופות הכימיות?

ולכן שוב, מה הפלא שיש כל כך מעט רופאים שמוכנים להמליץ על קנאביס? עם מידע “אמין” נוראי שכזה, מאד קל להבין ללבו של רופא המצהיר כי איננו מוכן להמליץ על קנאביס.

אני מקווה שמשתתפי הקורס, לפני שישתו בצימאון כל מילה של משרד הבריאות כאילו הייתה מבוססת על היגיון בריא, יעשו את החישוב הבא:

אם בשנת 2016 היו כ 20,000 בעלי רישיון לשימוש בקנאביס רפואי, מתוכם כמחצית קיבלו מוצר עם ריכוז THC גבוה (מוצר שאגב, לא קיים בשוק הישראלי), הרי שע”פ השקופית הנ”ל היו אמורים להיות לפחות 1,000 מקרים של אשפוזים פסיכיאטרים – רק מתוך הצרכנים בעלי הרישיון הרפואי. ואיפה 922 ומשהו מתוכם?

כיצד זה מסתדר עם השקופית הקודמת, לפיה היו בשנת 2016 סה”כ … 78 אשפוזים, שלכאורה נגרמו עקב צריכת קנאביס ולא משום סיבה אחרת?

נראה כי משרד הבריאות, האוהב להשתמש בביטוי “רפואה על בסיס עובדתי” (evidence-based medicine), מספק בזאת לרופאים ולרוקחים הפחדות חסרות כל בסיס עובדתי הסותרות לא פעם את עצמן, וחבל שכך.

ואם באכזבות מהממסד עסקינן, הרי שהשקופית האחרונה שברה מבחינתי את השיא: “מוות כתוצאה מלקיחת קנאביס במינון יתר“.

כשהשקופית האבסורדית הזו עלתה הצלחתי להתאפק ולא להביך את המרצה בקריאת ביניים מתבקשת, אך אין ספק שזה התאפשר רק תודות לג’וינט עתיר ה-THC שעישנתי בדיוק לפני תחילת ההרצאה.

וכך, אף תלמיד לא העיר למרצה כי עד היום לא תועד ולו מקרה אחד, יחיד ובודד של מוות כתוצאה מלקיחת קנאביס, שלא לדבר על כך שהדבר אינו אפשרי מבחינת מדעית.

מדוע להסתבך עם עובדות? זאת כנראה הגישה של משרד הבריאות, שמצד אחד דורש מתומכי הקנאביס “עדויות מבוססות מחקר” בו בזמן שהוא עצמו מלעיט את הרופאים ואת הרוקחים במידע חסר כל ביסוס מדעי או עובדתי, שלא פעם סותר את עצמו בצורה מובהקת.

אגב, לאחרונה התבשרתי כי עברתי בהצלחה את מבחן הסיום של הקורס, ועכשיו סוף סוף אני כשיר גם בעיני משרד הבריאות למתן טיפול באמצעות קנאביס רפואי.