ArabicDutchEnglishFrenchGermanHebrewRussianSpanish

על העיוורון: למטופל הראשון בקנאביס לא הייתה ברירה אחרת

שתפו את החברים

איש אחד, שישה עציצים, ותביעה שהגיעה לבית המשפט העליון. זאת לא התחלה של בדיחה, אלא סיפורו של אבי המטופלים בעידן המודרני, שלחם בממשל הפדרלי כדי לשמור על מאור עיניו. 40 שנה אחרי, כולנו רואים את המציאות קצת יותר טוב מיליוני…

איש אחד, שישה עציצים, ותביעה שהגיעה לבית המשפט העליון. זאת לא התחלה של בדיחה, אלא סיפורו של אבי המטופלים בעידן המודרני, שלחם בממשל הפדרלי כדי לשמור על מאור עיניו. 40 שנה אחרי, כולנו רואים את המציאות קצת יותר טוב

מיליוני אנשים ברחבי העולם צורכים כיום קנאביס לצרכים רפואיים. מכאבי מחזור ועד לסרטן – יותר ויותר חולים מוצאים מזור בצמח המפורסם. לצערנו, חלקם נאלצים לעשות זאת בהחבא, תוך ניסיונות התחמקות מידו הארוכה של החוק.

אלו המעשנים קנאביס לצרכים רפואיים באופן חוקי במדינתם אולי לא יודעים זאת, אבל היכולת לעשות זאת בשנת 2017 כנראה התחילה בחווה ניסויית במיסיסיפי. למעשה, אפשר לומר שהסיפור של קנאביס רפואי בעולם המערבי המודרני התחיל בשישה עציצי קנאביס ואזרח אחד שהחליט להלחם במערכת החוק האמריקאית על זכותו לטיפול רפואי – וניצח.

האיש שהיה אמור להתעוור עד גיל שלושים – ופקח את עיניו של עולם שלם

רוברט רנדל

רוברט רנדל היה בדיוק איפה שהוא רצה להיות בגיל 24 – בוגר תואר ראשון בנאומים ותואר שני ברטוריקה, לקראת מה שנראה כקריירה מזהירה ככותב נאומים בוושינגטון די.סי – כשראייתו החלה להתדרדר. הוא אובחן בגלוקומה פתוחת זווית, והרופא חזה כי רנדל יתעוור לחלוטין עד גיל שלושים.

מצעיר מבטיח, הפך כמעט בין לילה רנדל לאדם חולני המסתמך על קצבת נכות ומתייסר מהלחץ על עיניו. הוא ניסה תרופות שונות, אך אף אחת מהן לא עזרה.

יום אחד, חבר של רנדל הציע לחלוק איתו ג’וינט. רנדל, שלא עישן מאז ימי המכללה, קיבל בברכה את ההזדמנות לברוח מעט מצרותיו.

רנדל גלגל את הג’וינט והסתכל לעבר החלון. האור היחידי שנשקף לעברו מהרחוב החשוך היה שייך למנורת הרחוב. כשהסתכל עליה, הבחין בפגם הראייה האופייני למצבו – האור שהקרינה קיבל דרך עיניו הילה צבעונית ומטושטשת. הוא החל לעשן וכעבור עשרים דקות, עיניו מצאו את דרכן בחזרה לאותה מנורת רחוב. להפתעתו – ההילה הצבעונית נעלמה.

הוא החל להתנסות בקנאביס באופן קבוע ולתעד את התקדמותו. הוא גילה שבשילוב נכון בין תרופות לקנאביס, הראייה שלו לא מתדרדרת – ואף משתפרת מעט. באותם ימים, הביטוי “קנאביס רפואי” היה אוקסימורוני כמעט כמו “צבא השלום” או “קומוניזם שעובד”, ורנדל היה משוכנע שהוא הראשון לעלות על הרעיון לצרוך קנאביס על מנת להקל על מצבו הבריאותי. הוא החליט לשתף את הרופא שלו בהתנסויות האחרונות שלו – וזה לא ממש ידע איך לעכל את המידע המהפכני או איך לעזור לו.

מלבד הרופא שלו, מעטים היו שותפים לסוד התרופה שהצליחה לייצב את מצבו של רנדל. הוא היה משוכנע שהוא הראשון שעלה על הסגולות הרפואיות של צמח הקנאביס, ופחד שאחרים לא יבינו אותו או לא יאמינו לו.

הבחירה ששינתה את חייו של הזוג הצעיר (ושל מיליונים אחרים)

רוברט רנדל היה חשאי לגבי התרופה שמצא, אבל הייתה לו אשת סוד שידעה על כל פרט בתהליך הטיפול העצמי שלו – אליס או’לירי-רנדל. אליס הייתה חברה לספסל הלימודים של רנדל. הקשר ביניהם היה חברי והם נשארו בקשר לאחר סיום הלימודים, עד שהתקרבו ולבסוף נישאו.

אליס הייתה סקפטית תחילה בכל הנוגע לקנאביס. “אבל אחרי שעברנו לגור ביחד בתחילת 1974”, סיפרה ל-Drug Science, “ראיתי במו עיני את הבעיות הוויזואליות אשר היו נגרמות לו כאשר היה מחסור במריחואנה. […] עשינו כל שיכולנו כדי לוודא שיש לנו מלאי תמידי של מריחואנה, ולרוב – זה עבד”.

“האישה הראשונה” של הקנאביס הרפואי על 40 שנים של מאבקים וחדשנות

בניסיון למצוא מקור יותר אמין לתרופה שלו, התחילו רנדל ואליס לגדל עציצים ובהם צמחי קנאביס על המרפסת של ביתם בוושינגטון די.סי.

ב-24 לאוגוסט, 1975, הזוג חזר מחופשה לבית הפוך ולצו חיפוש על שולחן המטבח, ובו הם מתבקשים להסגיר את עצמם על אחזקת וגידול צמחי קנאביס . לרנדל ולאישתו ניתנו שתי אפשרויות:
לשלם קנס בעד העבירה, או לצאת לקרב משפטי על זכותו החוקית של רנדל לקבל טיפול תרופתי. הם החליטו לבחור באופציה הקשה יותר, ולהילחם על ראייתו של רוברט רנדל.

רנדל ואליס פנו לעזרה אל ארגון NORML, שנוצר על מנת לשנות את מצבו החוקי של הקנאביס בארצות הברית. הם הופתעו לגלות במשרדי הארגון מחקר פדרלי, שנשלח לרשויות רק כמה שבועות קודם וחקר את הקשר בין קנאביס להקלה במחלות שונות. אחת מהן הייתה, במקרה, גלוקומה פתוחת זווית.

אליס ורנדל יצרו מיידית קשר עם מנהל המחקר, ד”ר רוברט הפלר מאוניברסיטת UCLA, בתקווה שיעזור להם להוכיח שקנאביס מקל על מצבו של רנדל. רנדל טס לקליפורניה, בסיועם הכלכלי של NORML, והפך לנושא מבחן במחקרו של ד”ר הפלר. הצמד הצליח להוכיח יחד, בתנאי מעבדה, כי קנאביס לוחם בגלוקומה ממנה סבל רוברט רנדל יותר טוב מכל אלטרנטיבה טיפולית אחרת.

המחקר תפקד כהוכחה משפטית כי רנדל אולי עבר על החוק, אך רק כי ציות לחוק היה פוגע בו יותר. טענה זו יכולה הייתה לזכות את רנדל בבית משפט, אבל לא לספק לו מקור חוקי לתרופה שהצילה את עיניו. רנדל ועורך דינו, ביחד עם אליס ופעילים מ-NORML, דנו כיצד ניתן להשיג לרנדל היתר חוקי לקבל ולצרוך קנאביס, כשלאליס עלה רעיון שהשתיק את החדר בבת אחת.

“למה לא לבקש מהממשלה מהמריחואנה שלהם?”

נכון לכתיבת שורות אלו, החווה הניסיונית באוניברסיטת מיסיסיפי היא היחידה שלה היתר הפדרלי לגדל קנאביס (בניגוד להיתר תוך-מדיני, אשר בקונפליקט מול החוק הפדרלי – מפסיד תמיד). ההיתר ניתן ב-1960, כאשר מטרתו הייתה גידול תפוקה לניסויים אשר מבוצעים באוניברסיטאות ומכוני מחקר ברחבי ארצות הברית – כלומר, לארגונים, ולא לאנשים פרטיים כמו רוברט סי. רנדל.

לכן, כאשר אליס שאלה במהלך הפגישה “למה שלא נבקש מהממשלה מהמריחואנה שלהם?”, כל החדר השתתק והביט בה. הרעיון לבקש קנאביס מהממשלה נשמע באותה עת הגיוני כמעט כמו לבקש אורניום ממשרד ההגנה.

רנדל ועורך דינו דחו את ההצעה בהתחלה, אבל ככל שחשבו עליה יותר – כך היא נשמע יותר מעניינת ויותר הגיונית.

כתבה מתקופת משפטו של רוברט רנדל

עורך הדין החליט לבנות את המשפט סביב שתי חזיתות:

1. הגשת בקשה ל-DEA, הדורשת לספק לרנדל קנאביס רפואי דרך הרשויות הפדרליות. הבקשה גובתה בניסוי ב-UCLA (ובניסוי מאוחר יותר בבית החולים הלימודי ג’ון הופקינס), ונכתבה תחת המגבלות והתנאים הקשים של ה-DEA לקבלת אישור לקנאביס למחקר – אתגר בפני עצמו, מכיוון שעד כה הוגשו ואושרו רק בקשות מצד מכוני מחקר ולא אנשים פרטיים.

2. לטעון לחפותו של רנדל על בסיס צורך רפואי – טענה שלא הייתה קיימת או תקפה במשפט האמריקאי המודרני. עורך הדין התבסס על תקדים משפטי אחר: חזקת ההכרח, אשר “מתירה” לאדם לעבור על החוק במקרה שהאדם הסביר נאלץ לבחור בין עברה על החוק, לבין שמירה על החוק שתוביל לנזק גדול יותר.

יש לציין שבקשה בסגנון של רנדל לא הייתה הראשונה מסוגה. ארבע שנים קודם לכן ארגון NORML הגיש בקשה להוציא את הקנאביס מרשימת הסמים המסוכנים ולהתיר את שימושו הרפואי, אבל חבורת היפים חובבי סמים מקליפורניה לא הרשימה את ממשל ארצות הברית במיוחד.

רנדל, לעומת זאת, השאיר רושם אחר לגמרי: גבר נשוי המחזיק במשרה מכובדת כמרצה באוניברסיטה אשר נאלץ בגיל צעיר להתמודד עם פחד ממשי לאבד יכולת בסיסית כמו ראייה. רנדל לא היה דיון תיאורטי על זכויות הפרט או על ליגליזציה, אלא אדם בשר ודם אשר מתחנן לקבל את התרופה שהצילה את ראייתו ושיפרה את איכות חייו בצל הגלוקומה.

האויב העיקרי של קבלת התרופה – ביורוקרטיה

עקב ייחודו של התיק, הוחלט שהוא ייבחן במשפט ללא מושבעים (בניגוד לשיטה הרווחת בארצות הברית). השופט ג’יימס וושינגטון מבית המשפט העליון בוושינגטון די.סי, אשר היה בעברו הדיקן של בית הספר למשפטים בהרווארד, הכריז כי עליו להרהר בטיעונים ובראיות עד לפסיקתו.

לפי החוק, גישה לקנאביס חוקי פדרלית הייתה מותרת רק למטרות ניסויים. לכן, כשרנדל פנה ל-DEA בבקשה לאספקה קבועה של קנאביס, הוא נענה בחיוב – אבל רק אם ימצאו מחקר שרנדל יוכל “להשתחל” אליו.

האפשרות להמשיך במעקב אצל ד”ר הלפר ב-UCLA (ולהעתיק את מקום מגוריו של רנדל עד להודעה חדשה לצד השני של ארצות הברית) נדחתה גם מצידו של רנדל וגם מצידו של ד”ר הלפר.

אך המזל המוזר של רנדל פגע שוב, והפעם בדמות אופטימולוג מוושינגטון די.סי בשם ד”ר ג’ון מריטס, אשר בצירוף מקרים מוחלט הגיש בקשה לחקר טיפול בגלוקומה בעזרת קנאביס.

החיבור בין רנדל לד”ר מריטס היה כמעט מיידי, אך לא ביניהם לבין הרשויות האמריקאיות. הרשויות השונות טלטלו את רנדל ורופאו, ודרשו כל פעם מסמך מסויים או הוכחה נוספת. המשא ומתן על התנאים נמשך ונמתח שבועות על גבי שבועות.

תחילה, הוצב התנאי שרנדל יעשן רק בבית החולים – למרות שעישן כעשרה ג’וינטים ביום. הממשל המשיך בדרישות מטופשות, ודרש שרנדל ירכוש כספת במשקל 350 קילו. רנדל, מצידו, טען שאף אחד מעולם לא ניסה לגנוב את הקנאביס שעישן חוץ מממשטרת וושינגטון די.סי.

הדרישה המגוכחת האחרונה ברשימה הייתה יותר בגדר הסכם: המדינה תספק לרנדל קנאביס, והוא יתחייב לשמור על סודיות ולא לשתף אף אחד בתרופה החדשה שלו. רנדל סירב.

לבסוף, בנובמבר 1976, החל רנדל בטיפול קבוע בקנאביס אשר מגודל ומסופק על ידי הרשויות האמריקאיות – והפך לראשון שעושה זאת באופן חוקי מאז 1938.

עשרה ימים לאחר שהחל לקבל טיפול קבוע, חזר השופט עם פסק דין:
רנדל נמצא לא אשם מתוך הכרח רפואי.

כשהוא מקבל אספקה קבועה של כעשרה ג’וינטים ביום, רנדל החליט להפנות את הכוחות שלו לעבר מטרה גדולה יותר – המלחמה למען קנאביס רפואי חוקי לכל מי שזקוק לו.

איך זה גורם לכם להרגיש?
שתפו את החברים
תגובות: 1

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב-*.

  1. Shlomi debi |

    זה ממלחמה אמיתי של בן אדם כשהוא מחליט ומרגיש שזה זה אז אין דבר העומד פניי האמת .

שינוי גודל גופנים
ניגודיות