אדם בעקבות גורלו – כולם עושים את זה

בשנות השישים, נדמה כאילו כל העולם השתמש בקנאביס. זה כמובן לא נכון, אבל אפשר להניח שפרט להיפים ועוזריהם, תעשיות הבידור – קולנוע, מוסיקה, טלוויזיה – השתמשו יותר מאשר האדם הממוצע. על המסכים, בכל אופן, לא ראו את השאכטות שהצוות העביר מאחורי המצלמה. כבר לא נעשו סרטי תעמולה, אבל גם לא סרטי עידוד.

אבל אז מגיע Easy Rider, אדם בעקבות גורלו, ששינה לא רק את דרך ההסתכלות על קולנוע, אלא גם את התפיסה של סמים כחלק מעלילה דרמטית. הגיבורים השתמשו בסמים בלי לעשות מזה עניין ובלי להתנצל. העלילה הייחודית מתפסה וסימנה את רוח התקופה ורוח תנועת ההיפים, השימוש בסמים והנסיונות לחיים במסגרת קומונה.

אחריו יצא הסרט פריץ החתול, ב -1972, והפך הן לסרט קאלט והן לסרט האנימציה הראשון שסווג בארה”ב כסרט למבוגרים בלבד. בסרט מתוארים מעלליו של פריץ, חתול סטודנט באוניברסיטת ניו יורק של שנות ה-60, וחייו הנהנתנים שכוללים סקס וסמים. השוטרים בסרט, אגב, הם חזירים. ברור.

הסרט הכניס למעלה מ-100 מיליון דולר בהקרנותיו ברחבי תבל ובכך היה לסרט האנימציה בהפקה עצמאית המצליח בכל הזמנים.