האקדמיה הלאומית למדעים של ארה”ב: “קנאביס הוא תרופה”

ביום חמישי האחרון, האקדמיה הלאומית למדעים של ארה”ב שחררה סקירה נרחבת, שמסקנתה החד משמעית הייתה שלקנאביס יש תועלת רפואית.

קנאביס הוא תרופה – האקדמיה למדעים כתבו בסקירה ש”אחד השימושים הרפואיים של קנאביס וקנבינואידים הוא לטפל בכאבים כרוניים אצל מבוגרים. הוועדה מצאה עדויות שתומכות בטענה שאצל מטופלים שטופלו בקנאביס או בקנבינואידים עלתה הסבירות לירידה משמעותית בכאב. ובנוסף, ישנן ראיות חזקות לכך שלמבוגרים עם התכווצויות שרירים מרובות כתוצאה מטרשת, שימוש קצר-טווח ב”קנבינואידים אוראליים” – (תרופות מלאכותיות מבוססות קנבינואידים שנצרכות דרך הפה) – שיפר את הסימפטומים כפי שהם דיווחו עליהם. יותר מכך, נמצאו עדויות וודאיות ששימוש בקנבינואידים אוראליים מסוימים אצל מבוגרים שסבלו מבחילות והקאות כתוצאה מכימותרפיה הוא אפקטיבי במניעה וטיפול בבעיות הללו”. וזו לא הפעם הראשונה שהקהילה המדעית טוענת שקנאביס הוא למעשה תרופה. זהו הדוח האחרון מבין רבים שיצאו לפניו אך לא שינו את פני המציאות.

דו”ח לה גווארדיה היה הראשון ונכתב ב1944 בידי מי שהיה אז ראש העיר של ניו יורק, פיורלו לה גווארדיה בתגובה לחוק שהטיל מס על קנאביס ב-1937. זה היה הניסיון הראשון של הממשלה הפדרלית של ארה”ב להטיל מגבלות על השימוש בקנאביס בציבור הכללי. והדו”ח אישר את החשדות של לה גווארדיה, שהאפקטים של קנאביס לא פגעו בחושים של המשתמש או ביכולת שלו לקבל החלטות טובות, והוא לא מסוכן כפי שמתנגדי הקנאביס ניסו להציג באותו הזמן.  

הפעם הבאה שבוצעה בחינה מדעית של קנאביס הייתה בשנות השבעים המוקדמות ביוזמת נשיא ארה”ב ריצ’רד ניקסון. בפקודת הסמים המסוכנים האמריקאית, הסמים השונים מחולקים לדרגות לפי רמת המסוכנות שלהם מצד אחד והתועלת הרפואית שלהם מצד שני, כשקנאביס דורג במדרגה הראשונה. ניקסון יזם את וועדת שייפר כדי לבחון את ההשפעות של קנאביס ולנסח המלצות לגבי הדירוג הראוי לו. דו”ח הוועדה מסכם: “בהתחשב בשלל הבעיות החברתיות של אמריקה של היום, קנאביס איננו, על פי מיטב שיקול דעתנו, בעיה חמורה במיוחד. אנו מציעים להסיר את הדגש על קנאביס כבעיה. המדיניות החוקית והחברתית כיום מחוץ לפרופורציה לנזק לאינדיבידואל ולחברה כתוצאה מהשימוש בסם הזה”. ניקסון התעלם מהדו”ח, וקנאביס נשאר סם מסוכן ממדרגה ראשונה עד היום.

כשהשימוש בקנאביס למטרות רפואיות החל להתפשט בארה”ב, האקדמיה הלאומית לרפואה של ארה”ב פרסמה בשנת 1999 דו”ח מקיף. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהאקדמיה הלאומית לרפואה החליטה להביע את דעתה על הפוטנציאל הרפואי של קנאביס. דו”ח מ-1982 הגיע למסקנה ש”קנאביס ותוצריו נראים מבטיחים לטיפול במגוון בעיות”.

העדויות הכי מרשימות הן בגלוקומה, שם אופן הפעולה נראה שונה מכל תרופה אחרת. באסתמה, האפקטיביות מתקרבת לזו של איזופרותרנול [תרופה שמשמשת לטיפול בבעיות לב ולעיתים גם באסתמה], ובקשר לבחילות והקאות מכימותרפיה לסרטן, קנאביס משתווה טוב עם פנותיאזינים. ניסויים בקנה מידה קטן מצאו ששימוש בקנבינואידים מועיל להתקפי עוויתות, ספסטיות ושאר הפרעות הקשורות לעצבים”. שני הדו”חות מהמכון הרפואי זכו להתעלמות גורפת בשדה הפוליטי.

המצב של היום בארה”ב הוא מאוד שונה מזה של 1999. ישנם חוקים שמתירים קנאביס רפואי ב-28 מדינות, וב-16 מדינות נוספות מותר להשתמש בתרופות מבוססות-CBD. ועדיין, בקיץ שעבר, ה-DEA (הרשות למלחמה בסמים האמריקאית, שמשמשת גם כמשטרה לאכיפת חוקי הסמים) הכריזו שהם לא משנים את ההגדרה של קנאביס בחוק, ומשאירים אותו כסם שאין לו שימוש רפואי.

שוב, הקהילה המדעית מציגה עדויות נגד ההגדרה של קנאביס כסם מסוכן ממדרגה ראשונה. כמו הדו”חות שהגיעו לפני כן, הדו”ח של האקדמיה הלאומית למדעים מכנה את הסטטוס החוקי של הקנאביס “מחסום שמעכב את ההתקדמות של חקר הקנאביס וקנבינואידים”.

המדע אמר את דברו.  כעת לפוליטיקאים יש בחירה – הם יכולים להמשיך להתעלם מהעדויות שמובאות שוב ושוב בידי הקהילה המדעית, או להעריך מחדש כיצד יש להתייחס לקנאביס ברמה הפדרלית.

וכמו שהאמריקאים מחכים לתשובה מהפוליטיקאים שלהם, אנחנו מחכים לתשובה מאלו שלנו.