איך האו”ם וארצות הברית השמידו תרבות קנאביס בנפאל

קנאביס בנפאל – עד סוף שנות ה-70, נפאל הייתה גן עדן לקנאביס. מטיילים מכל העולם יכלו למצוא קנאביס חוקי וקל להשגה בבירת בנפאל ובשאר המדינה, ולמרות שעדיין ניתן למצוא ג’אראס (מיצוי קנאביס) ברחבי נפאל, הלך הרוח השתנה לאחר מכבש לחצים מצד ארה”ב והאו”ם על ממשלת נפאל להפליל את השימוש בצמח. מצמח שאפשר למצוא בקלות בכל מקום, קנאביס עבר למחוזות של סחר מחתרתי ושוק שחור.

בשנים 1961 ו-1971, בזמן שהנפאלים נהנו מגישה שאין שניה לה לקנאביס, נציגי ממשלות העולם נכחו בכינוסים של ארגון האו”ם לפיקוח על סמים. על פי האו”ם, מטרת הכינוסים הייתה “לחוקק אמצעי פיקוח כדי לוודא שהשימוש בסמים פסיכואקטיביים ותרופות פסיכיאטריות יהיה לצרכים רפואיים ומדעיים בלבד, ולמנוע את הזליגה שלהם לצינורות בעייתיים וליצור מדיניות משותפת על סחר ושימוש בסמים”.

מטרת כינוסי האו”ם לא הייתה רק להגביל את השימוש בסמים, אלא גם לוודא שכל סם עם שימושים מדעיים או רפואיים יהיה זמין לצורכי מחקר. איכשהו, אותם כינוסים פספסו את התועלות הרבות של קנאביס, לפחות בעיני ארה”ב שהובילה את אותם מהלכים, וכתוצאה מכך גם נפאל.

נפאל מוציאה את הקנאביס מהחוק

ב-1973, כצעד מרחיב ל“מלחמה בסמים” שפתח בה ניקסון, ממשלת ארה”ב הפעילה לחץ על נפאל, שהיתה מקלט ההיפים במזרח לאסור שימוש בקנאביס. עם איום של משיכת הסיוע הביטחוני והכלכלי, ממשלת נפאל הסכימה, ומיסדה את ההחלטה הזאת ב-1976 ב”חוק הפיקוח על סמים נרקוטיים” הנפאלי. החוק אוסר לא רק קנאביס, אלא גם אופיום, עלי קוקה (מהם מכינים קוקאין) ומספר סמים טבעיים נוספים. כל מי שעובר על החוק, צפוי לעונשי מאסר כבדים ולקנסות משמעותיים.

לאחר שהחוק נחקק, הצבא הנפאלי פתח במבצע חיסול של שדות קנאביס, גם מעובדים וגם פראיים. עם זאת, אם עשיתם טיול אחרי צבא (ובכלל) בנפאל, תוכלו לראות קנאביס כמעט בכל מקום – צמחים גדלים באופן חופשי לצד הכביש בקטמנדו או בפוקרה, קל מאוד למצוא שיחים לשמים של קנאביס גדלים בתמימות לצד צמחים אחרים. עם זאת, הכוחות הנפאליים נוהגים ביד רכה, וזה מה שמאפשר את הגידול והסחר החופשי יחסית בקנאביס בהתחשב בסטטוס החוקי שלו. באזורים מסוימים החוק נאכף ,אבל באזורים אחרים – פחות.

נזקים אדירים מהוצאת הקנאביס מהחוק 

כך או כך, הצמצום המשמעותי בנגישות לקנאביס הביא לכניסה של סמים קשים הרבה יותר לנפאל, כמו הרואין ואופיום. ב-2011, ממשלת נפאל מצאה שמעל 30,000 מאזרחיה מכורים לשימוש בסמים בהזרקה. מתוכם, 2.2% חיים עם איידס. בגלל נזקי הסמים הקשים, כמו גם מחסור בחינוך והסברה בענייני סמים (כולל ההכנסה של הקנאביס לקטגוריה אחת עם סמים קשים ונוראיים הרבה יותר), רבים מהכפריים בנפאל חשים ששימוש בקנאביס הוא מביש.

בנפאל, מדינה שמרבית תושביה בודהיסטים, מדברים הרבה על סיבה ותוצאה. בבודהיזם ישנה חשיבות רבה למחשבה ארוכה על הזרעים שנשתלו, ואפילו חשוב יותר – על ההשלכות של אותם זרעים. ארה”ב והאו”ם שתלו בנפאל את זרעי המידע המעוות על קנאביס, והתוצאה היא אובדן של מקור הכנסה אדיר למדינה, חוסר יכולת לבצע מחקר, וכניסה של סמים חלופיים קשים הרבה יותר שיצרו מגפה של ממש.

גם בישראל המלחמה בסמים מקורה בעיקר בהתערבות מבחוץ: מי שחוקק את “פקודת הסמים המסוכנים” הוא המושל הבריטי, ומי שדחף את הממשלה להשקיע כמויות עצומות של כסף ומשאבים ברדיפה אחרי צרכנים ומגדלים ובהפחדת בני נוער במקום חינוך לצריכה אחראית ונבונה של קנאביס. זה הזמן לשנות את החשיבה שלנו, להפיץ את האמת ואת העובדות על התועלות הרפואיות של קנאביס ועל נזקיו המזעריים (בייחוד ביחס לסמים חוקיים כמו אלכוהול וטבק) לא רק כדי להשפיע על המצב החוקי אצלנו בישראל, אלא גם בכל העולם.

מקור