בהאנג: משקה האלים ההודי ושימושיו השונים

בהאנג הוא משחת קנאביס הודית מסורתית, המופקת מצמח הקנאביס כולו ולא רק מהתפרחת שלו, ומשמשת לצרכים רפואיים, טקסים דתיים וכן צריכה למטרות הנאה ופנאי. תיירים מכירים אותו בתור בהאנג-לאסי, שהוא סוג של משקה שנוצר כדרך צריכה אלטרנטיבית של המשחה, אך המסורת גורסת שבהאנג שותים רק עם מיץ לימון. איך מייצרים בהאנג, ולמה זה כל כך חזק? הכל על משחת הקנאביס של הודו.

כמעט כל מי שטייל בהודו שמע על ‘בהאנג לאסי‘, משקה יוגורט קנאביס חוקי וממסטל במיוחד שההודים שותים בחגים דתיים. מעטים מבין התיירים מבינים מה בדיוק יש במשקה ולמה הוא נחשב לקדוש, ובנוסף, סיפורים על בחילות וסטלות כבדות ומעיקות עשו את שלהם, ורבים מפחדים אפילו לנסות אותו.

לא רבים יודעים, אבל בהאנג (Bhang) הוא כלל לא משקה בבסיסו, אלא תערובת צמחית של קנאביס, שהפכה עם הזמן מחומר קדוש לאטרקציה תיירותית. יצאנו למסע בעקבות הבהאנג, וחזרנו עם כמה תובנות, מידע וטיפים לשימוש נכון.

מה זה בהאנג?

בתהליך ההכנה של הבהאנג המסורתי, נעשה שימוש בצמחי קנאביס שלמים וטריים שנמצאים בשיא פריחתם, רגע לאחר קטיפתם מהשדה. לפני שאתם מתבלבלים עם ג’אראס (Charras) – שהוא סוג של חשיש שמופק בשיטה מסורתית על ידי שפשוף צמחי קנאביס בידיים לצורך איסוף הטריכומות – נסביר כי בהכנת הבהאנג נעשה שימוש בצמחים השלמים על כל חלקיהם.

הצמחים נלקחים ומונחים על גבי לוח סלע, ולאחר מכן עוברים תהליך כתישה בעזרת אבן גדולה, במשך כמה שעות, תוך כדי הוספת מים עד שמתקבלת מהם משחה ירוקה אחידה לחלוטין.

המשחה מכודררת לכדור ירוק כהה שמזכיר גוש בוץ, וזהו למעשה הבהאנג בצורה הכי בסיסית שלו. במתכונים מקומיים שונים ברחבי תת-היבשת ההודית, מוסיפים לבהאנג גם תבלינים וצמחי מרפא שונים במהלך הכתישה, ובמקומות מסוימים תהליך הכתישה נעשה במכתש ועלי במקום על ידי אבן.

הבהאנג הקדוש – טקסים דתיים עתיקים

המסורת ההינדית תמיד נתנה מעמד חשוב לצמח הקנאביס. על פי המסופר, הצמח משמש את שיווה (Shiva), אל ההרס והאל הכי חשוב (לפי תפיסות מסוימות) בשעת מדיטציה.

נזירים הודים המכונים “סאדהו” או “באבא”, צורכים קנאביס כמנחה לאל, כאשר הצורה הכי נפוצה היא בעישון צ’ילום, או במקומות מסוימים – שתיית משקה בהאנג. בנוסף, בחגים חשובים כמו ההולי, או השיווה-רטרי (הלילה של שיווה) צורכים רבים את הבהאנג באופן ציבורי.

שתיית בהאנג נעשית בעיקר על ידי גברים ובמקומות מסוימים נותנים מהמשקה גם לילדים באווירת החג. התפיסה המקובלת היא שמדובר במסורת דתית רוחנית ושגם הילדים יכולים להשתתף. הינדים מסורתיים לא רואים בקנאביס כלי להנאה או לפורקן, אלה ככלי עם משמעות רוחנית עמוקה שצריך להתייחס אליו בכבוד הראוי.

למרות הסטטוס הקדוש, הבהאנג הוא גם מוצר של העם. כל יום, בתי חרושת בהודו מכינים כמויות אדירות של המשחה, שנשלחת ונמכרת בחנויות מקומיות לחובבי המשקה ובעיקר לתיירים. אין נתונים רשמיים על כמה כדורי בהאנג מיוצרים ברחבי הודו, אך אפשר בקלות להעריך שמדובר במיליונים בכל חודש.

איך שותים בהאנג?

מכיוון שאי אפשר לשתות כדורי משחה, כאן נכנס לתמונה בהאנג לאסי. ‘לאסי’ הוא כינוי למשקה יוגורט הודי שנהוג לערבב עם פירות או תבלינים, אך לכשעצמו הוא אינו ממסטל וניתן למצוא אותו כמעט בכל מסעדה או דאבה (מסעדת פועלים) בהודו.

ערבוב של עיסת בהאנג עם לאסי עוזר לעדן את הטעם החזק שלה, ולהקל על צריכתה, ויוצר את המשקה המוכר. בהאנג-לאסי מופיע לפעמים בתפריטים גם בתור “ספיישל לאסי” מטעמים חוקיים, שנפרט מאוחר יותר.

לא כולם יודעים, אך השיטה ההודית המסורתית לשתות בהאנג היא מעט שונה: במקום לערבב אותו עם לאסי, הם מפרקים את הכדור הירוק לתוך כד מים קטן עם מעט לימון, מברכים את שיווה ושותים.

לפיכך, בחנויות מקומיות שלא רגילות לראות תיירים, לא תוכלו למצוא לאסי, או כל דבר אחר שצריך להישמר בקירור, אלא רק מגשים של כדורים חומים, כדי מים ולימונים. לא ממש ידידותי לתייר, אבל ככה עושים את זה כבר אלפי שנים.

בהאנג לפנים – למה זה כל כך חזק?

חשוב להבין שהחומרים הפעילים בבהאנג הם אך ורק קנאבינואידים. ישנם לא מעט סיפורים על מקומות מפוקפקים שערבבו חומרים שונים יחד עם הבהאנג כדי לחזק את ההשפעה על המשתמש, אבל לא מדובר בסיפורים מאומתים בשום צורה.

ישנן חנויות מסוימות ברחבי הודו שעשויות להציע מוצרים אחרים כמו שוקולד אופיום, למשל, אבל לא מדובר ברמאות ונאמר לצרכן בדיוק מה הוא קונה.

בתהליך הייצור של הבהאנג הופכים למעשה צמח שלם לכדור אחד קטן, כך כשאתם שותים כדור אחד של בהאנג, אתם צורכים צמח קנאביס אחד בשלמותו. אם זה יהיה חזק מדי זה לא יהרוג אתכם ולא ישלח אתכם לבית חולים, אבל זה גם לא יהיה לכם כיף, וחבל.

כשצורכים קנאביס מהבטן יש משהו אחד שצריך לקחת בחשבון: ההשפעה הפיזית יכולה להמשך גם שעות ארוכות, שלא כמו בעישון או אידוי, וצריך להיות מוכנים לזה נפשית. לא לתכנן לעשות דברים באותו יום ששותים כמות גדולה, ולהיות מוכנים גם לשינה ארוכה מהרגיל.

צריכת קנאביס דרך הקיבה עשויה להשפיע על צרכנים באופן הרבה יותר חזק מכפי שמשפיע עליהם עישון, וכן יש לזכור כי ההשפעה מתחילה לפחות שעה אחרי הצריכה. בגלל זה חשוב לשמור על מתינות, לא לשתות יותר מדי בפעם הראשונה, ולחכות עד שמבינים מה בערך ההשפעה של המשקה.

זה באמת חוקי?

כן ולא. המצב החוקי של הבהאנג בהודו נמצא בשטח אפור.

הכל התחיל כשבשנת 1961 התקבלה החלטה באו”ם להוציא את הקנאביס מחוץ לחוק בכל העולם. למדינות השונות ניתנה תקופה של 25 שנים כדי להטמיע את האיסור במערכת החקיקה שלהם.

בעוד רוב המדינות פעלו בזריזות וניסחו איסור תוך זמן קצר, הודו, מדינה שחלק בלתי נפרד מהתרבות הדתית שלה מתרכז סביב הצמח, הוציאה את הקנאביס מהחוק רק ב-1986, ונקבעו עונשים על הפקה, הפצה ושימוש בצמח ובמוצרים השונים המופקים ממנו.

למרות האיסור, הממשלה מחריגה מקומות מסוימים מהחוק. במדינות שונות בהודו בהן השימוש בבהאנג תמיד היה נפוץ, הונפקו רישיונות מיוחדים למכירת בהאנג. כיום אישורים חדשים אינם מונפקים בקלות וכמעט כל חנויות הבהאנג ברחבי הודו הן חנויות ותיקות המועברות מאב לבן.

בשורה התחתונה, מבחינה חוקית מותר לטייל עם בהאנג או עם עוגיות שקניתם באופן חוקי, רק לא לצאת עם זה מהודו. שימו לב כי בחלק מהחנויות הללו אפשר למצוא גם מוצרים נוספים שאינם חוקיים הנמכרים “מתחת לשולחן”, והשימוש בהם בדרך כלל אינו מומלץ, שלא לדבר על לא חוקי.

איפה אני משיג בהאנג?

חנויות בהאנג נפוצות בעיקר בצפון הודו, במדינות כמו רג’אסטן או הימאצ’ל פראדש, וכן בעיר הקדושה ורנאסי.

בתור “כלל אצבע”, אל תאמינו לכל אחד שמנסה למכור לכם במסעדה שלו ‘ספיישל לאסי’, בעיקר אם אתם נמצאים בדרום הודו, שם נפוצות תרמיות רבות סביב המשקה. אם לא מדובר במקום שקרוב לחנות בהאנג אמיתית, אתם כנראה לא תקבלו בהאנג – במקרה הטוב תקבלו משקה עם גראס טחון, ובפחות טוב תקבלו ג’אראס מעורבב מאיכות ירודה.

אל תתביישו לבקש לראות את הבהאנג לפני שהוא נכנס למשקה, ואם תבקשו יפה ובאופן מכבד, כנראה שישמחו להראות לכם.

מומלץ מאוד לבקר לפחות פעם אחת בחנות בהאנג, ולא רק לשתות את המשקה במסעדות. חנויות הבהאנג שונות אחת מהשנייה, ויש כאלה המותאמות במיוחד לתיירים, למשל חנות הבהאנג של ג’איסלמר – שהיא חנות הבהאנג היחידה שמופיעה באתרי המלצות כמו ‘לונלי פלאנט’ ו-‘טריפ-אדוייזר’.

חנות זו מנוהלת על ידי בחור שקורא לעצמו “דוקטור בהאנג”, נכדו של מי שהקים את החנות לפני 40 שנה. הדוקטור מכין ספיישל לאסי בטעמים שונים ועוגיות בהאנג שאפשר לשמור ולאכול בפעם אחרת.

חנות הבהאנג של פושקאר, לעומת זאת, היא מקום אפלולי שאינו מיועד לתיירים. הבחור שעובד שם כנראה לא ידבר אתכם באנגלית ולא סביר שתתקלו בעוד תייר.

לסיכום, מבין כול תוצרי הקנאביס, אין משהו מיוחד או מסורתי כמו בהאנג, השזור בהיסטוריה של המזרח כבר מאות, אם לא אלפי שנים, ושעוזר למיליוני אנשים להגיע להתעלות רוחנית בכל שנה. הקשר בין התרבות והמסורת ההודית לצמח הקנאביס הוא קשר עמוק ועשיר, והבהאנג הוא אחת מהדרכים המעניינות לבחון אותו.