5 דרכים יומיומיות להתמסטל בלי לגעת בקנאביס

כולנו אוהבים להתמסטל. להרגיש את אותה תחושה מרוממת, לקחת שאכטה ולרחף מעל ענני השגרה היומיומית. אבל האם רק צריכת קנאביס יכולה להעניק לנו את אותו היי נעים ומרגיע? מסתבר שלא. קבלו חמש דרכים שירימו אתכם גבוה בלי שום קשר לוויד.

צמח הקנאביס המוכר והאהוב מכיל מעל מאה קנבינואידים אשר גורמים לגירוי ומפעילים את קולטני המערכת האנדוקנבינואידית שבגופנו. הקנבינואידים הפסיכואקטיביים, כמו למשל ה-THC, גורמים לאותה תחושה אופורית.

אבל קנאביס הוא לאו דווקא החומר היחיד שיכול להעניק לנו את אותה סטלה נעימה ומרוממת. למעשה, כמעט כל דבר, החל מפעילות וגופנית וכלה במאכלים עתירי קלוריות וחטאים מתוקים, יכולים לספק למוחנו תחושה דומה מבחינה כימית.

פטריות כמהין הן המפורסמות שבהם, ומכילות מעין ‘כמוסות אושר’ שמזכירות מאוד THC, אבל הנה חמישה דברים נוספים שגורמים להיי טבעי שמזכיר סטלה של וויד בדרגות שונות:

1. נפית החתולים (Catnip)

צמח הנפית, המכונה גם קאטניפ, הוא סוג של צמח ממשפחת הנענע שלרוב מיועד להכנת חליטות צמחים. אה, וכמעט כל החתולים משתגעים ממנו.

שמן אתרי הנקרא ‘נפיתלקטון’ (Nepetalactone) הוא מיצוי של הצמח הנמצא בגבעולים ובעלים ועשוי להיות בעל השפעה חזקה על חתולים (לא רק על חתולים מבויתים, אלא גם על מינים אחרים ממשפחת החתוליים כגון: נמרים, אריות ופנתרים).

כאשר החתול מרחרח את הצמח, הקולטנים במוחו מתעוררים ומגיבים באמצעות הפרשת פרומונים של הנאה ואושר. לעומת זאת, כאשר החתול צורך את הצמח באכילה, זה כמעט לא משפיע עליו.

אגב, אם אתם מתעקשים למצוא את הקשר בין הקאטניפ לקנאביס, יש כזה: מסתבר שגם הקנאביס וגם נפית החתולים משתמשים בכימיקלים שלהם על מנת “לבלבל” מזיקים שונים כחלק מאסטרטגיית הישרדות אבולוציונית.

הריגת חרקים ומזיקים יכולה להיות מועילה, כי הם מתרבים ויודעים לתקוף מהר. אבל אם הצמח רק מבלבל את החיה או משבית את הזיכרון שלה, הוא יכול להגן על עצמו כזן ולמנוע מעצמו מלהגיע לסכנת הכחדה.

אם בני אדם יכולים להתמסטל מקאנטיפ? לא ממש. מסיבות שעדיין לא ברורות לחוקרים, נפית החתולים לא משפיעה עלינו כפי שהיא משפיעה על חברינו ההולכים על ארבע.

2. ריצה

‘היי של ריצה’ הינו דבר אמיתי, ועד לא מזמן היה קשור לשחרור של אנדורפינים, הורמונים שמתפקדים למעשה כמו ‘משככי כאבים נעימים’. לאחרונה, מדענים מהמכון לבריאות הנפש בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת היידלברג, קישרו את סטלת הריצה דווקא למערכת האנדוקנבינואידית.

החוקרים הציבו מספר עכברי מעבדה על גלגלת ריצה והבחינו כי חלק גדול מהאנדורפינים ששוחררו הפכו לאנדוקנבינואידים בתום הריצה. העכברים שרצו סבלו פחות מחרדה והיו יותר עמידים לכאב. גם כאשר חסמו להם את קולטני האנדורפין, התנהגותם לא השתנתה. העכברים עדיין חוו את אותה סטלת ריצה מרוממת.

עם זאת, כאשר המדענים חסמו את המערכות האנדוקנבינואידיות של העכברים, רמת החרדה שלהם הייתה זהה לרמת החרדה שהייתה להם טרם הריצה, והם היו רגישים יותר לכאב.

היי של ריצה מתחיל לפעול רק לאחר כמות מסוימת של קילומטרים, ועכברים שרצו מעל 3 ק”מ ביום הראו פחות נטייה לחרדה. הפיזיקאי מרסלו גלייזר סבור כי מחקר זה הגיוני מבחינה אבולוציונית:

“הורגלנו לצוד בעלי חיים ולברוח מטורפים באותה המידה, ריצות ממושכות לרוב מתישות וכואבות. אם אנחנו מקבלים פרס על עבודה קשה, כוח הסיבולת והסיכויים שלנו לרוץ מהר יותר גדלים, ואיתם גם יכולת ההישרדות שלנו. הריצה נמצאת בדנ”א שלנו. גופנו פיתח עם השנים גיד אכילס, בלוטות זיעה ועוד שיפורים שעוזרים לכולנו להפוך לאתלטים פוטנציאליים.”

זה נכון, הגוף שלנו התפתח למעין מכונה יעילה. מלבד העובדה שריצה מדמה סטלה של קנאביס, היא גם מאוד בריאה עבורנו.

3. לעשות אהבה

כנראה שכשיש אהבה באוויר, זה יכול לגרום להיי.

מדענים גילו כי רמות גבוהות של אוקסיטוצין, הורמון המופרש אצל גברים ונשים בזמן אורגזמה, יכולות להוביל לשחרור אננדמייד, האנדוקנבינואיד שממלא תפקיד בהולכה העצבית של מוטיבציה, הנאה וסיפוק.

האנדמייד דומה בהשפעותיו ל-THC בכך שלשניהם ישנה יכולת להיצמד לקולטני הקנבינואידים, להפעילם ובכך להשפיע על נוירונים במוח. לכן, סקס עם הפרטנר שלכם יכול לגרום לכם לסטלה שלא תבייש סאטיבה טובה.

4. שוקולד

אם כבר באננדמייד עסקינן, בשנת 1996 חוקרים גילו כי הוא קיים גם בשוקולד. זה לא סוד ששוקולד היווה נוגד דיכאון טבעי עוד מראשית המאה הקודמת. על פי המכון למדעי המוח בסן דייגו, הסברה לפיה שוקולד מעורר תשוקה מינית כנראה נובעת מהשפעותיו הממסטלות של האננדמייד.

עם זאת, לא צריך להגזים ואין סיבה לרדת עכשיו על חפיסה של שוקולד פרה. כמו בקנאביס, בשתייה או בכל דבר – מינון הוא שם המשחק.

5. גבינה

אם אתם יותר טיפוסים של גבינה משוקולד, יש לנו חדשות טובות (או רעות, תלוי במידת החיבה שלכם). חוקרים מאוניברסיטת מישיגן גילו כי גבינה מכילה חומר כימי שקיים בין השאר גם בסמים.

למעשה, מרבית המזונות המעובדים מכילים בהם חומרים ממכרים, אבל גבינה בפרט מכיל קזאין, חלבון שלרוב מצוי בחלב. הקזאין מספק לגוף חומרים חיוניים כגון: חומצות אמינו, פחמימות, סידן, זרחן, ויכול גם להפעיל את הקולטנים האופיואידים במוח ולגרום לתחושת אופוריה שמזכירה סטלה של וויד.

על אף שכמות הקזאין בחלב זעירה ולא בהכרח מספיקה ליצירת השפעה ממסטלת, בכדי להכין קילו גבינה זקוקים לעשרה קילו חלב. בתהליך ייצור הגבינה, הקזאין מופרד מהנוזלים ומתגבש עם מוצקי החלב. כתוצאה מכך נוצר ריכוז גבוה של קזאין בגבינה, ופוטנציאל גבוה להתמכרות.

לכן בפעם הבאה שאתם אומרים, “וואו, אני לא יכול להפסיק לאכול מהגבינה הזו”, יש מצב שאתם באמת חווים תופעת לוואי התמכרותית. מאידך, אותן תחושות מלוות גם בסטלה מרגיעה ואופורית. לכן כמו עם שוקולד – ניתן לצרוך, אבל באחריות.

למקור מתוך אתר ‘Leafly’.