סמים וטעים – היתרונות והסכנות של אכילי קנאביס

בדרך לראש עוברים בקיבה. מה שהחל בעוגיות חשיש צנועות באמסטרדם, הפך לתעשייה שלמה של אכילי קנאביס, המגלגלת מיליונים ועוד היד נטויה. הבעיות: קשה לפקח על מינוני החומר הפעיל במוצרים האכילים, קל מאוד לאכול יותר מדי מהם והם קורצים גם לילדים. נטפליקס הקדישה פרק לאכילי הקנאביס, בסדרה על תעשיית המזון העולמית   

מה יותר מפתה? להוריד בעמל ראש בבאנג, או לנשנש בקלילות פרלין שוקולד משובח, שעושה את אותה העבודה? התשובה אמנם לא אחידה אצל כולם והאפשרות לבחור (בעיקר בפרלין) לא תמיד קיימת, אבל סביר להניח שמרבית האנושות תעדיף, בהינתן הבחירה, בשוקולד, עוגייה, סוכרייה או משקה מתוק, על פני סילון עשן החודר לריאות וריח שנדבק לבגדים.    

זוהי כנראה הסיבה לפריחה האדירה שיש ל- Edibles, מוצרי הקנאביס האכילים. פעם הם הסתכמו בעיקר בבראוניס ומאפינס, “ספייס קוקיס” קראו להן. היום מדובר בתעשייה אדירה, בעיקר בארה”ב, של מוצרי מזון ומשקאות, המכילים תמציות קנאביס. 

לאכול ולצלול

נטפליקס, הידועה בסימפטיה שלה לצמח הירוק, אם לשפוט על פי מספר הסדרות ותוכניות הדוקו שהיא משחררת בנושא (“הר הרצח”, “האגדה של 420”, “קנאביס –העשב השטני?”, “הגלגול” על מסע של סנופ דוג לג’מייקה ואפילו ריאליטי בישול תחרותי של אכילי קנאביס בשם “מאנצ’יז”), מקדישה לקנאביס גם פרק בעונה השנייה של הסדרה “רקוב”, העוסקת בתחלואי תעשיית המזון בעולם.

הפרק, High on Edibles (“לאכול ולצלול” בעברית), סוקר את ההצלחה של אכילי הקנאביס בעולם, אך גם עומד על הבעיות והסכנות הטמונות בתעשייה הזאת, בעיקר בשל המצב החוקי העמום של הקנאביס ומוצריו.

עישון זה פאסה

הנחת היסוד של הסרט היא, שהאכילים כובשים את סצנת הקנאביס ואוטוטו, העישון והאידוי עוברים מהעולם. “הדילר של אתמול, הוא השף של היום”. על פי  מבחר מוצרי המזון והמשקה ההולך וגדל והנגישות הגבוהה שלהם לצרכנים במדינות מסוימות, אולי זה באמת הולך לקרות.

אפילו הסטלנים שמגיעים לאמסטרדם, נטען כאן, זנחו את העישון בקופי שופס לטובת זלילת אכילים והתחנה הראשונה היא מעדנייה מפונפנת בעיר, שם מציעה הולנדית חיננית ללקוחותיה מבחר של פרלינים, פטיפורים מעוצבים כדבעי ועוגות אישיות, כולם על טהרת הקנאביס, חלקם טבעוניים ונטולי גלוטן, כצו השעה.  

מרשמלו וסוכריות מנטה

בארה”ב, לפחות במדינות עם לגליזציה של קנאביס גם לשימושי פנאי, תעשיית האכילים בכלל פורחת ועד שנת 2022, צפויה להכניס כ-4 מיליארד דולר לשנה. לאיזה מאכל כבר לא החדירו קנאביס? לסוכריות גומי, מרשמלו, סוכריות מנטה, שוקולדים, עוגיות, לימונדה, בירה ויין ואלה רק חלק מהדוגמאות שמביא בעל דיספנסרי בקליפורניה, לסחורה שהוא מציע.

בהמשך נודדת המצלמה למפעלים ביתיים לאכילי קנאביס ולנשים שמצאו בתחום מקצוע מאתגר ושליחות. כל העוסקים במלאכה טוענים, שהאפשרות לאכול את הקנאביס, פותחת את השימוש בו גם לקהל מהמיין סטרים, לאנשים שבחיים לא יחלמו לעשן ג’וינט, לקשישים, לעקרות בית.

במקביל, מוצרי הקנאביס האכילים הם חבל הצלה עבור חולים רבים, שרוצים להיות מטופלים בצמח, אבל לא יכולים או לא רוצים לעשן. בסרט מספרים חולים כיצד השתפר מצבם הרפואי בעזרת האכילים (אחד מהם, שחי במדינת מיסיסיפי בה הקנאביס אסור, למד לייצר את סוכריות הגומי שלו בבית), על שינוי מבורך בחייהם, על תחושה טובה והורדת מינוני תרופות.

סכנה לילדים

כמובן שלא הכול ורוד (או כל צבע שתרצו). תעשיית האכילים במדינות הלגליזציה, מתקדמת מהר יותר מאשר הרגולציות, מה שיוצר קשיים בפיקוח על מינוני החומרים הפעילים במוצרים. בנוסף, האיסור הפדרלי בארה”ב על קנאביס (המנוגד ללגליזציה הנהוגה במדינות מסוימות), מקשה על התקדמות המחקר והפיתוח.  

קושי נוסף הוא, חזותם הצבעונית והמעוצבת של המוצרים (רובם כאמור מתחום המתוקים), הקורצת גם לילדים. אחסון אכילים בבית שחיים בו ילדים, חייב להיות מוקפד ואפשר ללמוד שזה לא תמיד כך, מהעלייה במספר הילדים המגיעים לבתי מיון בארה”ב, בעקבות הרעלת קנאביס. רופאת ילדים מסבירה כאן, שאירוע כזה עלול להסתיים בנזק מוחי לילד.

אוכלים יותר מדי

בעיה נוספת העומדת בפני הצרכן, היא כמה צריך לאכול, כדי להגיע לאיזו השפעה. חשוב כמובן, לקחת בחשבון שההשפעה באכילים מגיעה מאוחר יותר מאשר בעישון או אידוי, כי החומר הפעיל צריך לעבור בקיבה ובכבד. מצד שני, כשהוא כבר עובר שם, נוצרת תרכובת שמשפיעה על המוח בצורה חזקה יותר וממושכת יותר.

די קל לטעות בכמות הסוכריות/ עוגיות/לימונדה שצורכים, בעיקר אם הם טעימים.  זה בעייתי, כשהכמות שאוכלים גבוהה מדי. אנשים חסרי ניסיון, או מי שצרך את החומר על בטן ריקה, עלולים להיכנס לטריפ רע ולמצבי פרנויה לא נעימים. 

מי בודק את האכילים

והאם אפשר בכלל לדעת כמה חומר פעיל יש בכל מוצר מזון כזה? יצרנית אכילים ביתית מספרת בסרט, כמה בעייתי לייצר מסה של עוגיות שבכל אחת מהן כמות זהה בדיוק של החומר הפעיל. אפילו הכנסת אגוזים לעוגיות, היא לדבריה מוקש, מאחר שלכל מין של אגוז יש גודל אחר ויכולת ספיחה שונה של החומרים הפעילים.

יצרני האכילים קובלים, שהחוקיות למחצה של ייצורם, מביאה לקושי לבדוק ולוודא את כמויות החומרים הפעילים. יצרן ותיק מאמסטרדם, פתר את הבעיה באמצעות מעבדה פרטית שהקים, לא לגמרי חוקית, בה הוא ממצה בעצמו את הצמח ודואג שכמות החומרים הפעילים באכילים שלו, תהיה קבועה וזהה לחלוטין.

בארה”ב, בשל מגבלות הרגולציה והאיסור הפדרלי על הקנאביס, יצרני האכילים נאלצים לבדוק את החומר שהם מכניסים למוצרים במעבדות פרטיות, עבור תשלום. מעבדות כאלה עלולות להטות את התוצאות עבור בצע כסף ולצרכן יכול להגיע מוצר, שהמידע שמצוין עליו לא בהכרח אמין.

“ניצור דור של מכורים”

שוחרי הקנאביס בארה”ב, והם רבים, מאמינים שכאשר תבוא הלגליזציה הפדרלית, האכילים יהפכו למוצר ככל מוצר אחר על המדף, היכולת לפקח על הרכבם ותהליך ייצורם תגדל והלקוח רק ירוויח.

צד פחות סימפטי של המהלך שמובא כאן, הוא שהעלייה בצריכת אכילי הקנאביס, תביא את התאגידים הגדולים להשתלט גם על התעשייה הזאת ולדרוס בדרך את היצרנים הקטנים.

ועוד חומר למחשבה. החברות הגדולות ייצאו במצב כזה במסעי פרסום לעידוד צריכת אכילי הקנאביס, מה שיביא לעלייה נוספת בשימוש בהם. מה יהיו ההשלכות החברתיות והבריאותיות של מהלך כזה על כלל האוכלוסייה? ימים יגידו. “זה טראגי”, מציג איש משטרה אמריקאי את הזווית שלו על תרחיש שכזה, “ניצור דור של מכורים”.