המסע מ”סאחי בלטה” להיות מגדל קנאביס למופת

מגדל קנאביס – הכול התחיל כשסיימתי צבא לפני 7 שנים. ניגשתי ליום פתוח של מכללה בצפון הרחוק ,עברתי את המיונים, המבחנים והראיונות שכרתי לעצמי דירת חדר מצ’וקמקת ותוך חודש התחלתי את לימודי במכללה.

בכיתה היו את האלה שקוטלגו כ”סטלנים”, הם קטלגו את כל השאר כ”סאחים” מסתבר שלכל צד יש שם. אני לא הייתי סטלן ,רחוק מזה, כל מה שעניין אותי זה הלימודים והעבודה בשירות לקוחות של חברת תקשורת מעאפנה כי העבודה שילמה את השכר דירה.

במהלך השנה התחברתי לחלק מהסטלנים שלא היו כאלה “נרקומנים” כמו שציירו אותם שאר חבריי לכיתה, הם בסך הכול אהבו לצחוק, אהבו לדבר ואהבו לעזור, אבל פחד וחוסר ידיעה יוצר אטימות ונוצרו שתי קבוצות בכיתה, סאחים וסטלנים. אני אהבתי לצחוק, לדבר ולעזור אבל לא לעשן ,בטח שלא את “הצמח האסור”, אפילו לא סיגריות.

ערב אחד יצאתי עם קבוצת הסטלנים לפאב. שמתי לב שהחבר’ה היו יוצאים כל חצי שעה  וחוזרים מאושרים יותר ממה שיצאו. החלטתי ביציאה הבאה לראות מה קורה ,לא הייתי תמים ידעתי שהם כנראה מעשנים את הצמח האסור.

-קצת רקע על אימא שלי-

אימא שלי אובחנה כחולה בלופוס בגיל צעיר מאוד, מחלה אוטו-אימיונית שפוגעת בעיקר בכושר התנועה ומלווה בהרבה כאבים במפרקים של הגוף. ומאז שאני זוכר את עצמי היא מעשנת את הצמח, בשביל להתנועע ולחיות חיים נורמטיביים. מאז ומתמיד היא התייחסה לזה כתרופה למרות שהסביבה החשיבה את זה כסמים. היא הסתירה את זה מהמשפחה שלה, מהשכנים שלה ואפילו ממני, אף פעם לא הבנתי מה כל כך לא חוקי באצבעות חשיש שהיא הייתה משיגה בשביל להקל על הכאב שלה אבל הבנתי שהסביבה מתייחסת לזה כאל משהו רע.

אז זה היה סוד של אימא שתמיד שמרתי איתי.

-בחזרה לפאב-

כשיצאתי כולם נעמדו במעגל, חלק הדליקו סיגריה ונשארו אתה וחלק העבירו “סיגריה” בין חברי הקבוצה. בדיעבד הבנתי שאלה שהדליקו את הסיגריה לא באמת עישנו אותה אלא רק הדליקו אותה כדי שזה לא יראה כחבר’ה שמעבירים סיגריה. כשה”סיגריה” הגיעה אלי אמרתי שאני לא מעשן סיגריות ואז אמרו לי אבל זה צינגלה אמרתי אה אוקיי אבל אני לא יודע איך לעשן בכלל. בסבלנות בלתי צפויה הסבירו לי את החוקים הבסיסים של השאכטה, לקחתי כמה פאפים, העברתי הלאה וחזרנו לפאב, ההרגשה הכללית שלי הייתה מרוממת והרגשתי הרבה יותר חברותי ופתוח ממה שהייתי מקודם ,שיחקנו סנוקר שתינו עוד קצת אלכוהול והצטרפתי לעוד פאף בחוץ.

למחרת, כשקמתי בבוקר לא הבנתי בדיוק מה עבר עלי אבל הרגשתי שזה לא היה מזיק כמו הנגאובר שהיה לי מאלכוהול. התחלתי לעשן בטקסים יותר מצומצמים כמו בסוף מפגשי שיעורי הבית שעשינו בבתים של החברים.

התחלתי ממש לחבב את ההרגשה, פרצי צחוק אינסופיים ,תיאבון בריא ,כל התסמינים הקלאסיים. אחרי כמה חודשים אזרתי אומץ וביקשתי מחבר לארגן לי גם איזו שקית ירוקה מלאה כמו שיש לו בבית במגירה. הוא אמר לי אין בעיה קח ממני, הביא לי גם ניירות ולימד אותי איך לגלגל.

עישנתי חצי צינגלה שהייתה בעיקרה ירוקה הרגשתי שלא קורה שום דבר מיוחד בתחושות שהייתי רגיל אליהן. עישנתי את החצי הנותר, התחלתי את הסרט ואז הרגשתי את זה בעוצמה חזקה , הכול היה אינטנסיבי מדי. בראש שלי המחשבות היו כאילו מישהו עם מגפון צועק אותן בדיעבד אולי זה היה גדי? התחלתי להרגיש קלסטרופובי יצאתי החוצה, היה חשוך והתחלתי לפחד שאולי מישהו עוקב אחרי חזרתי לדירה במשך הרבה מאוד זמן פשוט הייתי עם העין בתוך החור של הדלת מסתכל אם מישהו עקב אחרי. לא הבנתי למה זה עובר עליי ככה חשבתי שאם אני אוכל ואשתה משהו אני אירגע וזה אכן הרגיע אותי ופשוט נתקעתי בשלב של האכילה ורוקנתי חצי מקרר.

משהו כמו 4 שעות אחרי האפקט ירד. החלטתי להישאר סאחי לחצי שנה הקרובה ,אבל הנושא הזה לא הפסיק להעסיק אותי. חקרתי את ההיסטוריה, השימוש בעולם ,ראיתי סרטים דוקומנטריים ובכללי גם סרטי קומדיה בנושא והבנתי שמשהו בשימוש העצמי שלי בתור “בתול סאטלות” לא היה נכון.

אחרי שסיימתי את הלימודים שכרתי דירה עם חבר שהיה גם “בתול סאטלות” הוא עשה ראש בצבא בזמן שמירה עם חבר והוא גם לא ידע איך לעכל את כל הסיטואציה.

שכרתי דירה בעיר קרובה לעיר המגורים של אימא שלי וראיתי אותה בתדירות יותר גבוה. התמונה כמו שתיארתי לעצמי לא השתנתה, היא עדיין התארגנה על אצבעות חשיש דרך גורמים מפוקפקים וזה התחיל להדאיג אותי ,הצעתי לה שאולי היא פשוט תגדל צמח לעצמה וזהו ,אבל היא חששה מכמות הסיכון ,תוך כדי בדיקה באינטרנט נוכחתי לדעת שהמשטרה אכן עושה טרור לאנשים על גידול ביתי.

הרגשתי שזה לא פייר, שאימא שלי, אישה חולה בגיל העמידה צריכה לרדת לרחוב ולדבר עם טיפוסים מפוקפקים להביא להם כסף ולתהות אם יחזרו עם חשיש. בחלק מהמקרים כשאימא שלי רצתה לקנות כמות שתחזיק לה לתקופה והייתה מביאה להם הרבה כסף הם פשוט לא היו חוזרים! ככה אימא שלי נאלצה לקנות כמעט על בסיס יום יומי כמויות קטנות.

יום אחד קיבלתי טלפון ממספר לא מזוהה. אימא שלי הייתה על הקו ,היא סיפרה לי שבאמצע עסקת חשיש גנבו ממנה את הארנק והטלפון. אמרתי זהו, מספיק עם המחדל ,שיתפתי  את החבר השותף בסוד של אימא שלי ושאלתי אם הוא בעניין שאני אגדל לה עציץ. הוא הסכים איתי ואמר לי אולי נגדל אחד לה ואחד לנו, תוך זמן קצר התארגנו על זרעים פשוטים, אדמה מהום סנטר כמה נורות פלורסנט, פיניתי מקום בארון והתחלתי את המלאכה.

מה שהדהים אותי כל כך זה שזה לשים זרע באדמה , הדבר הכי נכון והכי טבעי שכל כך טאבו ,לשים זרע באדמה,

דרך מחקר קטן באינטרנט ראיתי מה השלבים ומעבר לזה דאגתי לשמור על פרופיל נמוך. פתאום הבנתי שגם אני “גורם מפוקפק” ,גם אני נחשב פושע עבריין, מישהו שהמשטרה הייתה שמחה לשים עליו את הידיים שלה. אני כבר לא יכול להכניס כל אחד לחדר שלי או בכללי לבית ,אני צריך לשים לב שהשכנים שלא יקלטו אורות בשעות מוזרות צריך לשים לב לריחות שעלולים לעורר את התמנונים.

ואני אומר לעצמי למה? אני בנאדם טוב אני לא עשיתי שום רע לאף אחד וגם תחת השפעה לא רצחתי אנסתי או נכנסתי למצב אלימות בלתי נשלט ואני סך הכול מנסה לעזור לאימא שלי. אבל זה לא יעניין אף אחד ברגע שהתמנונים יגיעו הם יזינו את התקשורת בכך שנתפסה עוד “מעבדת הידרו” שצעיר גידל בשביל להרעיל את החברה שלנו.

ואני שואל את עצמי האומנם זה הסם המסוכן? ואלכוהול? טבק? קפאין? זה תקין?

נשארתי נאמן לצמח ,הצמח גרם לי הנאה ,אכפתיות מהסביבה, לא רציתי להזיק לאיש כל מה שעניין אותי זה מה אפשר לזלול ואיזה כיף לנסוע על אופניים. העביר לי את הימים הארוכים בעבודה בסבבה, לקח לי הרבה זמן להבין שחברות התרופות הן הגורם העיקרי שמזין את הרשויות ללוחמה בצמח המסכן הזה ולאט לאט נהייתי חסיד ,זו הייתה הדת שלי , כל תפיסה שקראתי עליה הרגישה לי כאילו אני קורא על הגסטאפו בשואה.

מצחיק איך אפשר בקלות אפשר לחבר את הצמח הזה למצבם של היהודים בזמן הפוגרומים באירופה, מצחיק ועצוב שהעולם שלנו כ”כ מעוות.

אחרי חודשיים הפתעתי את אימא שלי עם 50 גרם של יבול משובח שעמלתי עליו באהבה רבה. כמובן בהשוואה לכמויות שאני מוציא היום זה כמות מצחיקה אבל אימא שלי בירכה אותי עד השמיים ונורא כעסה עליי שסיכנתי את עצמי בכלל. הרגשות היו מעורבים, היא כ”כ נהנתה מהתוצר, אמרה שהיא לא עישנה משהו כזה טוב ב20 שנה האחרונות. היא סיפרה לי על ההשפעה, ואיך היא כמעט ולא מרגישה את הכאבים ,מצב שהיה נורא קשה לה להגיע אליו עם החשיש והכמויות הקטנות שהיא הצליחה להשיג ממנו. ראיתי את ההצלחה, החלטתי שזו השליחות שלי ולאט לאט התחלתי להבין יותר בתחום.

השקעתי בציוד איכותי יותר, בזרעים עם גנטיקה שמתאימה יותר לטיפול בכאבים, התחלתי להיות מגדל קנאביס ולגדל בשיטות שונות, לחץ נמוך, לחץ גבוה, הידרו מלא, הצפה וניקוז, ים של ירוק, (SOG) ועוד.. הכמות והאיכות של היבול שלי עלתה כך שיכולתי לספק לאימא שלי יותר מהצמח המופלא הזה וזה מה שקורה עד עצם היום הזה

זה המסע של איך נהפכתי מכורך הנסיבות מ”סאחי בלטה” להיות מגדל קנאביס למופת.