בין “חשאב” לחומר טוב – 3 דרכים לדעת אם הקנאביס שלכם איכותי

איכות של פרחי קנאביס נקבעת לפי כמה מאפיינים – בין היתר לפי טעם, ריח, מראה חיצוני והשפעה – ולמרות שכמו על כל טעם וריח גם פה אפשר להתווכח, בכל זאת ישנה הגדרה כללית לפיה קנאביס הוא איכותי או לא. לא יודעים לזהות חשאב? הנה 3 מאפיינים שיעזרו לכם להבדיל בין חומר טוב לבררה, ולדעת אם הקנאביס שלכם איכותי מספיק כדי להתגאות בו:

הדבר (אולי) הכי חשוב בפרחי קנאביס, בין אם קניתם אותם מ’טלגראס’ ושירותים דומים או גידלתם אותם בעצמכם, הוא האיכות שלהם.

אמנם נראה לעין כאילו הדבר החשוב ביותר הוא הכמות (בגרמים), אך כל צרכן קנאביס בר דעת יודע שאיכות היא מדד כמעט שווה ערך לכמות, ושעדיפה כמות קטנה יותר של קנאביס איכותי ש”עושה את העבודה” לעומת כמות גדולה של “חשאב” (כינוי לקנאביס באיכות ירודה) שגדל בתנאים בינוניים.

למרות שחשיבותה של האיכות גבוהה מאד, הרבה יותר קשה למדוד אותה מאשר את הכמות, שהנה מדד הרבה יותר פשוט לאבחנה שניתן לסגור את אבחונו בכמה שניות על גבי משקל ייעודי.

עם זאת, ישנם בכל זאת כמה מאפיינים של קנאביס איכותי שכל צרכן מתחיל יכול למדוד ולהבין בעצמו כדי לדעת האם החומר שיש לו או החומר שהוא עומד לקנות, שווה את הטרחה והמחיר. הנה 3 מאפיינים עיקריים בקביעת איכותו של פרח קנאביס:

1. ריח – העיקר לא דשא

אחד המאפיינים העיקריים שמוכרים אפילו לאנשים שאינם צרכני קנאביס בעצמם, הוא הריח החזק והאופייני שיש לפרח איכותי, שמקורו בטרפנים השונים שקיימים בטריכומות שגדלות על גבי הפרח.

סוחרים שמקדמים חומר בינוני אוהבים להגיד שלקנאביס טוב לא חייב להיות בהכרח ריח, כיוון שזה נעלם לאט לאט מאז הקציר ועד לסוף תהליך הייבוש, אבל כל מי שהריח צנצנת בקופישופ באמסטרדם או מועדון בברצלונה יודע שגם לוויד מיושן כהלכה יש ריח מדהים, ואם כבר אז אפילו יותר מדהים מאשר לש פרחים טריים יחסית.

כשם שיש הרבה סוגים שונים של טרפנים ושל שילובים ביניהם, כך יש הרבה סוגים של ריחות שמאפיינים זנים שונים של קנאביס, וכל עוד יש ריח חזק ומורגש יחסית המצב של החומר שאתם בודקים הוא טוב.

הדבר היחיד שצריך להדאיג אתכם הוא ריח של דשא או חציר טרי, שמלמד על כך שבחומר יש בעיקר כלורופילים (החומרים הצמחיים והירוקים שיש בכל צמח בטבע) ואין בו הרבה טרפנים אם בכלל.

2. מראה – ירוק ועוד קצת

לא סתם קוראים לקנאביס בשפת הרחוב “ירוק”, ואכן הצבע השולט בצמח הקנאביס כולו, כמו בכל צמח אחר בטבע, הוא הצבע הירוק שמאפיין כמעט את כל חלקי הצמח ואפילו חלק גדול מפרחיו.

למרות שהכל ירוק, במרבית המקרים פרחיו של הקנאביס, בהנחה שמדובר ביבול איכותי, לא יהיו באמת בצבע ירוק בלבד. הטריכומות שעל גבי הפרחים משנות אט אט את צבען במהלך תהליך הפריחה, וקנאביס שנקטף בזמן לא יהיה לעולם רק ירוק, אלא ישלב צבעים כמו אדום, סגול וקצת לבן.

בדיוק כמו במקרה של ריח דשא, קנאביס שכולו ירוק בלבד בלי רמזים של צבעים אחרים, הוא כנראה קנאביס בלי יותר מדי טעם וריח, וייתכן שגם לא מספיק השפעה.

עם זאת, בניגוד לריח שהנו מאפיין הרבה יותר קבוע, מראה חיצוני של פרחים, בעיקר כאלה עם גוון כהה ולא בהיר, יכול להטעות את הצרכן התמים לגבי איכותם. לפעמים, גם פרק ירוק לגמרי עשוי להיות איכותי.

3. גריסה בגריינדר – פירורים ולא אבקה

המבחן האחרון שהפרחים יעברו לפני עישונם הוא גריסה בגריינדר, ואם אתם מאלו שמעדיפים מספריים וטיפול ידני, כדאי שתדעו שזהו מבחן חשוב ביותר ובכל זאת כדאי להעביר חומר חדש ולא מוכר לפחות סיבוב גריסה אחד בגריינדר רגיל.

הפרמטר העיקרי שבודק מבחן זה הוא אחוז הלחות שקיים בפרחים, שאמור להיות על רמה של כ-10% אך עלול להיות גבוה מדי (פרחים רטובים שלא נגרסים) או נמוך מדי (פרחים יבשים שנגרסים לאבקה) וכך לפגוע בחוויית העישון עד מאד.

ההשפעה של רמת הלחות על העישון יכולה להיות קריטית ולגרום לכך שלא יהיה ניתן לעשן את הקנאביס בכלל, או לחלופין יעלה ממנו עשן חונק וסמיך מדי שלא עובר בגרון.

אמנם קשה להגדיר במילים כיצד צריך להראות וויד גרוס בשיא מיטבו, אך זה אמור להראות יותר כמו פירורים או פתיתים (לא עגולים, מה שמעיד על לחות גבוהה מדי) ולא כמו אבקה גרוסה.