הדרכה בעת השימוש הראשון בקנאביס – מדוע זה חשוב?

טיפול בקנאביס רפואי אמנם נעשה ברישיון משרד הבריאות, אך בשונה מתרופות רבות אחרות הוא מכיל אלמנטים ואספקטים רבים שלא קל ולא מומלץ לצלול אליהם לבד. החל משימוש מזערי ולא מספק ועד פחד משתק מתופעות לוואי שבפועל הנן מינוריות – מטופלי קנאביס נתקלים פעמים רבות בבעיות שהפתרון הפשוט להן הוא הדרכה ראויה לפני השימוש הראשון. קנאביס רפואי למטופלים מתחילים: עדיף ללמוד מאשר להצטער.

לפני כשמונה שנים הגיע אלי ישראל (שם בדוי), צעיר חרדי בן 24, לייעוץ בנושא קנאביס רפואי בשל כאבים כרוניים קשים מהם הוא סבל מאז עבר תאונת דרכים, שהתרחשה 7 שנים קודם לכן. לאחר שבדקתי את תיקו הרפואי וראיתי שהוא אכן עומד בקריטריונים של משרד הבריאות לצורך קבלת אישור לטיפול בקנאביס רפואי, וכי אין לו התוויות פסיכיאטריות נוגדות (פסיכוזה למשל), הפניתי אותו לרופא כאב מומחה לשם מתן ההמלצה.

אז עוד הייתי תמים, או לפחות לא מספיק מנוסה, אבל חשבתי שכאן נגמר הסיפור.

“תגיד, יש מצב שהקנאביס לא משפיע על כל אחד?” שאל ישראל להפתעתי, כאשר התקשר אליי חודש לאחר מכן כדי לבשר לי שקיבל את הרישיון. “למה אתה מתכוון?” חקרתי, ביודעין שכמעט ולא ייתכן שנמצא אדם שגופו אינו מגיב באופן ביולוגי לצמח הקנאביס.

“אני עושה בדיוק מה שאמרו לי לעשות בהדרכה, אבל אין שום הקלה בכאב!” אמר ישראל בנימה מאוכזבת, “אני לוקח שאיפה אחת בבוקר ומכבה את הסיגריה, ואז שאיפה אחת בצהריים ושוב מכבה, ובסוף עוד שאיפה אחת בערב, ולמרות כל זה אין לי שום הקלה בכאב.”

בתחילה חשבתי שזו טעות, הרי מי מצפה לקחת שאיפה אחת ולהירפא כבדרך נס? אך בהמשך התברר לי כי אכן, זו ההנחיה שמקבלים מטופלים חדשים ממדריכי הקנאביס הרפואי שנשלחים אליהם מטעם הספקים: שאיפה אחת בלבד בכל פעם, ומיד לכבות את הסיגריה. אז מה הפלא שישראל לא חש בשום הקלה? באותו רגע הבנתי שאת המידע המלא כנראה שאצטרך להפיץ בעצמי, והצעתי לו לבוא אלי לצורך קבלת הדרכה, הפעם באופן אישי ממני.

סוטול ראשון – טיסה שכדאי לטוס ביחד

בניגוד לעמדת משרד הבריאות, הגישה שלי היא כי מתישהו, בעת התקף כאב קשה וחזק במיוחד, המטופל עשוי ליטול שאיפה אחת יותר מידי ואז – לחוות את תופעת ה’סוטול’ המוכרת של הצמח. למרות שזו בדיוק הסיבה לשמה מיליוני אנשים ברחבי העולם מעשנים מריחואנה, הרי שעבור חולים שלא מעוניינים להיות מסטולים, בעיקר אם אותו סוטול מגיע ללא הכנה נפשית מוקדמת, החוויה עשויה להיות טראומטית במיוחד.

לכן, אני מעדיף שהם יחוו את החוויה ביחד איתי, בנוכחותי ובהשתתפותי, לשם יצירת חוויה בטוחה ומוכרת. לאחר שיעברו את החוויה פעם אחת, אותם מטופלים מעולם לא ייכנסו עוד לפאניקה גם לא כשזה יקרה להם לבדם.

ישראל קיבל את הצעתי וכעבור מספר ימים נפגשנו לצורך ההדרכה. הכנתי סיגריה, הדלקתי והגשתי לו אותה, ואמרתי “קח שאיפה קטנה, כדי שתוכל להשאיר אותה בריאות כמה שיותר זמן מבלי שזה יגרום לך להשתעל ומבלי שזה יגרום לך לגירוי”. למרות שהוא לקח שאיפה גדולה למדי, הוא לא השתעל, ומיד אמרתי לו לקחת שאיפה נוספת. הוא מיהר לבצע, מחזיק את העשן היטב ופולט אותו באיטיות בסילון דק וכאשר והושטתי לעברו את היד כדי לקחת ממנו את הג’וינט, הוא הפתיע אותי ובמקום להחזיר לי את הג’וינט הושיט אותה אל פיו ולקח שאיפה נוספת, הפעם ארוכה וחזקה ככל שרק יכל, כיאה למי שמעשן ‘מרלבורו’ אדום מאז חגג בר מצווה.

“אל תדאג, לא יקרה לי כלום”, הוא אמר בבטחה והחזיר לי את הג’וינט, אך לראות עיניי השאיפה הנוספת שהוא לקח הייתה הרבה הרבה מעל ומעבר למה שהתכוונתי לתת לו כדי שיחווה “סוטול קל”.

אכן, לא חלפו מספר דקות ועיניו החלו לרצד במהירות מצד לצד. ניכר היה כי הוא חש באי נוחות, וכאשר שאלתי האם הוא בסדר הוא ענה לי “לא, ממש לא. אני לא יודע מה קורה לי, מה זה הדבר הזה? בנימה שהייתה ספק מודאגת וספק מסוקרנת. “אל תדאג, זה יעבור,” אמרתי לו, “לקחת שאיפה אחת יותר מידי, אבל זה יעבור”.

הוא המשיך להביט לצדדים, כאילו הביט בפיות או במלאכים שמרחפים מעלינו, ושאל כעבור מספר שניות “אתה בטוח שזה יעבור?”, כשניכר היה עליו כי מדובר באכזבה מסוימת. “כן, זה יעבור”, השבתי בחיוך, וחשבתי לעצמי שאם הוא מאוכזב מכך שהחוויה תעבור, משמע כי אין היא רעה במיוחד עבורו למרות כמות העשן האדירה שספג.

ואולם לפתע חלה תפנית קריטית בעלילה:

“אני רוצה לצאת מזה, אני רוצה לצאת מזה עכשיו!” הוא הודיע לי בנימה תקיפה, שכבר לא נשמעה בכלל כמו סקרנות אלא יותר כמו מצוקה. “בוא תשכב על הספה, תרים רגלים, תרגיש נח, אני אכין לנו כוס תה ומשהו מתוק לאכול”, הצעתי לו, “אתה תצא מזה, אבל זה ייקח קצת זמן…”

“לא, אל תעזוב אותי!” הוא לפת בידי, וצעק “אני מרגיש שאני הולך להשתגע, מה עשית לי? אני רואה כל מיני דברים לא הגיוניים, השם ישמור!”

“ישראל, תביט אלי רגע, לתוך העיניים שלי”, אמרתי באטיות, והנחתי ידי על כתפו. “אתה לא הולך להשתגע. אני מבטיח לך שזה יעבור ואתה לא האדם הראשון שלקח שאיפה אחת יותר מדי”, הוספתי בקול הכי רגוע שיכולתי לגייס. וזה אכן עבד. “תוך כמה זמן זה יעלם?” הוא שאל, והצליח להתיישב בצורה ישרה על הספה למרות המבט המפוחד שבעיניו.

“טסת פעם לחו”ל?” שאלתי, והוא ענה “בוודאי, למה אתה שואל?”

“כי מה שאתה עובר עכשיו מאד דומה לטיסה. בהתחלה אתה יושב במטוס, הוא עדיין לא התניע ואתה מרגיש שכלום לא קורה. ואז הוא מתניע ומתחיל להמריא… הוא עולה, עולה ועולה עד שהוא מגיע לגובה הרצוי ואז הוא נשאר בו עד שהוא מגיע ליעד ונוחת”, הסברתי לו, בעודי מלווה את דברי בתנועת יד המדמה את תנועת המטוס.

“איך זה דומה?” הוא שאל.

“עד לפני כמה דקות היית בשלב שאתה יושב במטוס והוא עדיין לא התניע, ולכן היית בטוח שכלום לא קורה,” הוספתי. “עכשיו עברת לשלב שבו המטוס החל להמריא, אבל אני אשאר איתך עד שננחת ביחד בבטחה”.

“מתי זה יקרה, מתי ננחת?” שאל, מעט בחשש אך פחות מאשר קודם. ובמקום להשיב ישירות, אמרתי לו “בוא ננסה להבין היכן אנו נמצאים עכשיו: האם מרגע לרגע אתה מרגיש יותר ויותר רע, או האם אתה מרגיש עכשיו בדיוק כפי שהרגשת לפני 2 דקות?”

“יותר גרוע” הוא השיב מיד ללא היסוס. “אני הולך להשתגע, נכון? תגיד לי את האמת!”

“לא ישראל, אתה לא הולך להשתגע. אתה עדיין נמצא בשלב ההמראה…”

שכנעתי אותו לשתות קולה ולאכול שוקולד, זאת כיוון שסוכר מרגיע סוטול או לפחות הולך איתו טוב ביחד. בחסות המתוק ניהלתי איתו שיחת הרגעה, עד שהודיע לי “זה הפסיק להחמיר, אני עדיין מרגיש לא שפוי, אבל זה לא מחמיר יותר!”

“יפה!” השבתי לו בחיוך, “עכשיו עברנו לשלב שהמטוס הגיע לגובה הרצוי ואפשר לפתוח את חגורת הבטיחות. השלב הבא יהיה הנחיתה…”

את יתרת “זמן הטיסה” העברתי לישראל בתרגילים של דמיון מודרך, ובחלוף שעה נוספת נחתנו, או יותר נכון – הוא נחת. הכאבים הפיזיים עליהם התלונן נעלמו לדבריו, כלא היו, או במילותיו המדויקות שנמסרו בחיוך רחב לאחר שמתה ההשפעה: “זו הפעם הראשונה מאז התאונה שאני לא מרגיש שום כאב”.

מספר ימים לאחר מכן נפגשנו שוב, וכך הוא סיפר:

את ישראל פגשתי ב-2010, ומאז הדרכתי ולוויתי אלפי מטופלים נוספים בתהליך קבלת הרישיון ו/או השימוש הראשוני בקנאביס. אחד הדברים העיקריים שלמדתי בדרך הוא שכמו עם כל אלמנט אחר בטבע, גם עם צמח הקנאביס מילת המפתח היא “מינון”.

מינון נמוך מידי יתברר כלא יעיל ואילו מינון גבוה מידי עשוי לגרום למסע אותו עבר ישראל. אם ישנם מטופלים שחווים מצבים דמי פסיכוטים עקב שימוש בקנאביס, האשמה היא לא בקנאביס אלא בחוסר הידע של המטופל לגבי המינון המתאים לו ולגבי מהות ה-‘סוטול’. מצב של ‘סוטול’ לא חייב בהכרח להיות חוויה רעה או שלילית, הרי בטרם נודעו מחדש סגולותיו הרפואיות של הצמח, מיליוני אנשים עישנו אותו במשך אלפי שנים – דווקא בגלל הסוטול.

הסוד לכך נעוץ בעובדה שכאשר האדם נמצא תחת השפעת קנאביס, גלי המוח שלו עובדים על תדר אלפא, אותו תדר עליו הם עובדים במצב של מדיטציה. את אותה ‘בהלה’ שאחזה בישראל, שלמעשה היא אנרגיה מיקודית טהורה, ניתן להמיר לאנרגיית ריפוי עצמי חזקה ועוצמתית ביותר. מעבר לכך, כאשר הלא נודע ולא מוכר הופך למוסבר ורגוע, גם הפאניקה הראשונית הכי גרועה בעולם לא תפריע ליכולתו של המטופל לשקוע בהליך טיפול אפקטיבי שיביא לשיפור במצבו.

כותב המאמר, שלומי סנדק, עורך בחודש הבא (10.1.18) שיעור בנושא ‘טיפול בקנאביס רפואי’ לקהל הרחב עם התמקדות במטופלים ומטפלים, כחלק מקורס הפתיחה של ‘המרכז ללימודי קנאביס’. לפרטים מלאים והרשמה לשיעור, לחצו כאן.