הלוחמים בסמים, לא בשחיתות

“כל הפונה לשלטונות (החוק) כנגד אחיו העמיתים הוא טיפש או פחדן. מי שאינם יכולים לדאוג לעצמם מבלעדי אותם חוקים – שניהם. על אדם פצוע לומר לתוקפו – ‘אם אחיה, אהרוג אותך. אם אמות, אתה מחול’. זהו חוק הכבוד.”

זהו קוד השתיקה אותו חברי המאפיה הסיציליאנית נשבעים לקיים, לא לפתוח את הפה אחד על השני, אבל משפחות הפשע לא מסתמכות רק על שבועות.
חברי המשפחה שנעצרים או שעומדים תחת חקירה של הרשויות יודעים שידאגו למשפחותיהם, שהם יקבלו משכורת כדי לשתוק, שעבור זמנם בכלא הם יתוגמלו.

סיפורו של יאיר גלר צריך להדיר שינה מעיניהם של רודפי המנהל התקין בישראל, מעל לשנה מאז חשיפת פרשת ישראל ביתנו, בעוד הוא יושב במעצר בית, הוא המשיך לקבל משכורת חודש אחרי חודש, סכום שהצטבר למאות אלפי שקלים עד שהוא סוף סוף החליט להתפטר בסוף.

ופה מגיע החלק שבו צוחקים על חשבוננו, בדיוק כמו שהמאפיה מממנת את משפחות השותקים מדמי חסות, כך יאיר גלר קיבל משכורת ממשלמי המיסים.
הממשלה ב-2009 העבירה תיקון ל’חוק הרשות למלחמה בסמים משנת 1988′, והעבירה את הסמכויות עליה מרוה”מ לשר לביטחון פנים.
וכשפרשת ישראל ביתנו התפוצצה, ויאיר גלר היה מהחשודים העיקריים יחד עם פאינה קירשנבאום במתן שוחד, בגניבת כספי ציבור, בהטיית מכרזים, בזיוף וברישום כוזב במסמכי תאגיד, יצא שהממונה עליו היה יצחק אהרונוביץ’ חבר סיעתה של קירשנבאום.
במילים פשוטות, אחד האנשים שהיו, לכאורה, תלויים פוליטית בשתיקתו של יאיר גלר בחקירות, הוא אותו אדם שחתם על המשכורת שלו, והכל כדת וכדין ולפי חוק.

עשרות מיליוני שקלים מכספם של משלמי המיסים בישראל נשפכו דרך צינור הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול בשנים האחרונות, לשמור על האומרטה של מסדרונות השלטון.

מאת: אלדד סרוסי