כיצד הפך הקנאביס לא חוקי

בזמן שתנועת לגליזצית המריחואנה בארצות הברית ממשיכה לצבור תאוצה, עולה מחשבה חשובה לעתים קרובות: מדוע בעצם הקנאביס לא חוקי?

התשובה לשאלה זו כרוכה בסיפורים סבוכים ופתלתלים, קומץ של דמויות היסטוריות עשירות ורבות עוצמה, וכמה תמרונים פוליטיים מטרידים שמטרתם פחד והסתה.

וכך הולך הסיפור:

בזמן שעבד כשר האוצר בממשל הנשיא הרברט הובר בשנת 1930, אנדרו מלון קידם את בעלה של אחייניתו, הארי ג’יי אנסלינגר, להיות ראש הלשכה הארצי לענייני סמים אבל הדבר היה כרוך בכמה תנאים שהציב בפניו מלון.

באותה תקופה מלון נחשב לאחד האנשים העשירים במדינה והחזיק במניות רבות בחברת דופונט שבדיוק החלה להשקיע בניילון. משפחת דופונט חששה שהמוצר החדש יעמוד בתחרות עם חומרים יותר מסורתיים כמו אריגים, בדים וחבלים עשויים מהמפ. אז כדי להבטיח שלהמצאה האחרונה מבית משפחת דופונט תהיה גישה ללא הגבלה בשוק, וכדי להגן על ההשקעה הגדולה שלו בחברת דופונט, מלון מינה את אנסלינגר לראש הלשכה הארצי לענייני סמים בתנאי שאנסלינגר השתמש באוטוריזציה שלו להוציא את ההמפ מהשוק.

כדי להצליח במשימה פנה אנסלינגר לוויליאם רנדולף הרסט, עיתונאי ידוע לשמצה שגם ככל הנראה רצה להוציא מהשוק את ההמפ.

התאוריה לגבי האינטרסים של הרסט היא שהוא השקיע באופן מאסיבי בתעשיית העץ כדי לתמוך באימפריית העיתון הגדולה שלו ורצה לוודא שהעץ שלו משמש לייצור נייר.

סיבי ההמפ הינם מתחרים פוטנציאלים, מאיימים על נייר מבוסס עץ וכדי להגן על השקעתו, הצטרף הרסט לקבוצה של בעלי עוצמה וכסף על מנת להשמיד המפ מהנוף האמריקאי.

אנסלינגר החל עם סיפורי זוועה על רוצחים ואנסים תחת השפעת המריחואנה וניצל את השליטה של הרסט במדיה כדי להפיץ אותם, הוא הצית מלחמת תרבות נגד כל דבר שקשור בצמח הקנאביס.

בתוך זמן קצר הקמפיין של אנסלינגר זכה לפופולריות ואיסורים על שימוש בקנאביס החלו לצוץ. וב 1937 החוק הפדרלי אסר החזקה ומכירה של קנאביס בארצות הברית.

ב 1952 ו 1956 הממשל הפדרלי יצר סדרת חוקים וגזרות לאנשים שנתפסו עם קנאביס.

וב1970 הוקם ה CSA שחיזק את מעמדו של הקנאביס כחומר לא חוקי.

דופונט-מלון-אנליסנגר-הרסט או כמו שלרוב מכנים אותם: קונספירציית ההמפ – במשך עשרות שנים השמיצו והחדירו לתודעת הציבור את הסכנה מפני קנאביס רק כדי להגן על אינטרסים כלכליים ולמנוע תחרות.

אנחנו עדיין מתמודדים עם השפעת הקמפיין שלהם:  קנאביס נחשב לסם מסוכן שדורש מאמץ משטרתי בסגנון צבאי.

דופונט, מלון, אנסלינגר והרסט הגנו על האינטרסים הכלכליים שלהם בכך שעשו דמוניזציה לצמח הקנאביס. על אף הסיבות להוצאת קנאביס מהחוק, האיסור על קנאביס לא קשור לבריאות הציבור, למעשה מדובר במניעים כלכליים וכוח פוליטי גרידא.

אבל מעבר למניעים הכלכליים יש פאקטור נוסף, גזענות, לאומנות ושנאת זרים.

הסבר זה מצביע על כך שכל פעם שארה״ב אוסרת חומרים מסוימים, זה כמעט תמיד חלק מנסיון גדול יותר לאכיפת רעיונות מסוימים לגבי גזע ומוצא לאומי.

כך למשל החוק הראשון לאיסור בסמים היה אופיום והתמקד במהגרים סינים. חוקים אלו התבססו על הפללה קבוצת גזע מסויימת ולא מתוך דאגה לבריאות הציבור.

אותו דבר אפשר להגיד על קמפיין הקראק משנות ה 80 שזרע היסטריה ופחד בציבור מתוך דמוניזציה שנעשתה בעיקר כלפי אנשים שחורים ולא מתוך אינטרס לבריאות הציבור.

ההסבר הסוציולוגי תרבותי הזה מגובה ע״י חלק מהדברים המטורפים שאמר אנסלינגר בשנות ה 30:

״סטודנטים שחורים חוגגים עם סטודנטיות לבנות, מעשנים מריחואנה, מקבלים את אהדתן בסיפורים על רדיפות גזעיות. התוצאה: הריון.״

״שני כושים לקחו ילדה בת 14 ושמרו עליה במשך יומיים תחת השפעת מריחואנה. בעת שהתאוששה נמצא שהיא סובלת מעגבת״

אנסלינגר פנה לדימויים גזעניים כדי לעורר פחד באנשים ובוא בעת החדיר פחד מקנאביס כדי לאשר את הרעיונות הגזעניים שלו.

המיפולציה השיווקית והשחיתות הפוליטית של דופונט-מלון-אנסלינגר-הרסט התחברה באופן מושלם עם תרבות הגזענות והמסורת הפוליטית של אמריקה להוציא מהחוק חומרים מסויימים כדי להפליל אוכלוסיות מסויימות.

שילוב התאוריות הללו מספקות הסבר חזק בנוגע לסיבה שקנאביס היה מחוץ לחוק בארה״ב.

דבר אחד ברור: לאיסור על קנאביס אין קשר לבריאות או ביטחון הציבור.