אבנים מהירח – מה זה ‘מון-רוק’ ואיך מכינים או קונים את זה

אחד הטרנדים הכי חזקים בשוק הקנאביס החופשי בארה”ב, שהתחיל לחלחל טוב טוב גם לקהל הישראלי הקצת פחות עשיר, הוא ה-מון רוק (Moon Rock) – “אבן הירח” שעשויה מפרחי קנאביס איכותיים המצופים בשמן שחור ואבקת טריכומות. איך מכינים את זה לבד ואיפה אפשר לקנות את זה בארץ?

“אביא לך אבנים מהירח” הן מילים מוכרות של שיר ישראלי נצחי, אבל הן יכולות להיות גם הבטחה משמחת מאד עבור צרכני קנאביס, במידה ומדובר על “אבני ירח” שמוכרות יותר בשם מון-רוק.

מון-רוק (בעברית נכתב גם מונרוק) הוא טרנד חדש יחסית בעולם הקנאביס שעלה לכותרות בארה”ב רק לפני כשנתיים ומאז הוא הולך ומשתלט על שוק הקנאביס בגזרת צרכני הפנאי.

מון-רוק עלול להיראות לצרכן התמים וחסר הניסיון בתור גוש גדול במיוחד של חשיש “אבקנים”, אך למעשה זוהי רק השכבה החיצונית שלו, מתחתיה יש עוד מספר שכבות מעניינות אחרות.

אז מה זה בעצם מון-רוק, איך מכינים את זה בבית או משיגים את זה בשוק, ואיך בכלל מעשנים את זה? הכל על אבני ירח למתחילים.

מון-רוק – פרחים, שמן ואבקת טריכומות, באריזה נוצצת

צרכנים מתחילים צריכים להבין ש”מון-רוק” הוא כינוי לסוג מסוים של מוצר, ולא מוצר ספציפי שמיוצר על ידי חברה מסוימת. על אותו משקל ששמן RSO (ריק סימפסון) הוא לא בדיוק מוצר ספציפי, אלא שיטת הכנה או “מתכון” מסוים להכנת השמן.

למעשה, מון-רוק עשוי מפרחי קנאביס באיכות גבוהה במיוחד עם אחוזים גבוהים של THC, מאחר ו-CBD הוא אינו חומר “מעניין” במיוחד עבור צרכני פנאי בדרך כלל, המצופים בשתי שכבות עיקריות של מיצויי קנאביס – שמן שחור דמוי RSO, ואבקת טריכומות (לא “אבקנים”), ובדרך כלל גם במשחה או מיצוי עשיר בטרפנים.

הפרחים המצופים מיובשים בתהליך יישון נפרד ומתקדם, ולאחר מכן עוברים תהליך של העשרה בלחות וייבוש נוסף, תוך כדי העשרה בטרפנים גם בשכבה החיצונית של אבקת הטריכומות. לבסוף, המהדרין טובלים את הפרחים פעם אחת נוספת בדאב או מיצוי אחר מבוסס גז שעשיר בטרפנים, ושוב בשכבת אבקת טריכומות.

המוצר הסופי, בדיוק כמו שנדמה לכם עכשיו, מריח בדרך כלל כמו שילוב מושלם בין קנאביס איכותי לבין פירות או ריח עצים רענן, תלוי איזה טרפנים שילבו בהכנת המוצר. אחרי שבוצעים את ה”באדס” המצופים, עולם מהם ריח וטעם עשירים מאד שאי אפשר לשחזר עם ג’וינט או בלאנט רגיל.

מעבר לריח והטעם העשירים, שאליהם אולי אפשר עוד להגיע בעזרת מכשיר אידוי ייעודי ותמצית קנאביס באיכות גבוהה מתוצרת ביתית, השוס של המונרוק טמון כמובן בהשפעה העוצמתית שלו. סטלה משולבת של פרחים ושמן, עם חיזוק של טרפנים ו”קיק” של עישון.

הרעיון הברור מאחורי מוצר הפנאי המוגזם הזה הוא “כמה שיותר וויד וסטלה, בכמה שפחות זמן ומקום” – רעיון שמאד קורץ לצרכן האמריקאי אבל קצת פחות לצרכן הישראלי שבדרך כלל נמצא בלופ של לחפש כיוון קצת יותר זול.

למרות זאת, מון-רוק הולך והופך לאט לאט למוצר זמין ומוכר גם בקרב הצרכנים הישראליים, שמשום מה כל כך מתלהבים מרעיון שהם מוכנים לשלם בשבילו קצת (הרבה) יותר.

איך מעשנים, איפה קונים וכמה עולה התענוג?

מאז ש’טלגראס’ עלתה לאוויר, השאלה של “איפה” היא כבר מזמן לא בעיה, גם בתחום של מון-רוק. אם אתם רוצים להשיג לעצמכם קצת מהתענוג הזה, פשוט כנסו לאחת הקבוצות המוכרות יותר בהן מתבצע סחר בקנאביס בטלגרם.

לא בכל קבוצה כזו תוכלו למצוא בהכרח מגוון רחב של מונרוקס בטעמים וריחות שונים, אבל בקבוצות הגדולות באמת כמו “המחתרת”, “טלאדרים” או “טלגראס” (ראש בוט הגזע) תוכלו למצוא לפחות טעם אחד או שניים של מון-רוק שבהחלט עומדים ברף של חו”ל.

הבעיה העיקרית בהזמנת מון-רוק בישראל היא המחיר: למעלה מ-300 ש”ח לגרם בודד, אם בכלל יש לכם מזל למצוא מכירה לפי גרמים בלי מינימום של 5-10 גרם. יש שאומרים שזה שווה את זה, ויש כאלה שכנראה ויתרו עכשיו בלב על התענוג.

האופציה היחידה להוזיל מעט את המחיר הוא להכין את הכל לבד, מה שרלוונטי בעיקר עבור מי שמגדל קנאביס בבית ויכול להרשות לעצמו. במקרה כזה, בסך הכל צריך להכין קצת שמן שחור ולאסוף קצת אבקת טריכומות (למשל עזרת שקיות סינון של הכנת בירה) כדי לצפות בעצמכם את הפרחים בעבודת יד עדינה.

ואחרי שהשגתם, איך בכלל מעשנים את זה? האופציה הטובה ביותר היא שימוש במכשיר אידוי שולחני גדול או בעישון (“נקי” בלבד ללא טבק שיהרוס את הטעם) בתצורת בלאנט בתוך עלה קנאביס. חלק מהצרכנים עושים שימוש בנייר גלגול רגיל, אבל המקצוענים יודעים שזה הורס את הטעם המושלם.

לחלופין, את אבני הירח שפירקתם דק-דק (בלי אצבעות, זה יידבק) ניתן לעשן גם בבאנג, בתנאי שמדובר במכשיר זכוכית עם ראש זכוכית נקי ומצוחצח, או במקטרת זכוכית ללא סינון מים.