פורצים בגלל פריצה – איך שוטרים זרקו אותי למעצר עם רישיון רפואי

שוטרי משטרת ישראל שפרצו לבית חברי בסוף השבוע, הגיעו לכאורה לחפש חשודים בפריצה לעסק אך הבינו שהגיעו לכתובת הלא נכונה, והחליטו שבכל זאת הם יוצאים משם עם תוצאות. למרות שאני מחזיק ברישיון קנאביס רפואי, הם החרימו את התרופה שלי ואזקו אותי בכדי שלא אתעד את המאורע, כל זאת תחת התירוץ של “הפרת תנאי רישיון”. ככה שהיתי במעצר מעל 4 שעות, ללא עו”ד, בניסיון להבין איך המדינה שופטת אותי על אחזקת “סם מסוכן”, שהיא עצמה סיפקה לי.

מאת: שחר אזולאי, מטופל בקנאביס רפואי.

סוף השבוע החולף היה סוער במיוחד עבורי. בלילה שבין חמישי לשישי, הספקתי לערוך את המפגש הראשון בחיי עם כוחותיה של משטרת ישראל, וללמוד מקרוב על איך נראית מדיניות הפללת צרכני הקנאביס שקיימת היום, ואפילו לא קרובה במקצת להבטחות אי ההפללה שמספקת הממשלה על ימין ועל שמאל.

בשעות הערב המוקדמות של יום ה’ (25.1), נסעתי לביתו של חבר שגר במרחק לא רב מביתי, בעודי נושא עליי שקית המכילה 3 של גרם קנאביס, או כמו שאני קורא לו, התרופה היחידה שמחזיקה אותי באורח חיים תקין למרות כאבים כרוניים, בעיות עצביות ובקע דיסק בגב מהם אני סובל ומטופל כבר כמעט 3 שנים.

לקראת השעה 3 בבוקר שמענו רעשים של פריצה וטיפוס על שער הכניסה לבית. קפצנו מהספה בבהלה, בעודנו בטוחים כי מדובר בחבורת פורצים, והסתכלנו בשקט מחלון הבית כדי להבין במה מדובר. הסתבר לנו, לדאבוננו, שהרעש הוקם על ידי 10 שוטרים שעשו את דרכם אלינו בכוח דרך שער החצר, אותו פרצו זה עתה.

פריצה, או סמים?

נוכח העובדה שמשטרת ישראל פורצת אלינו הביתה, אני וחברי מיהרנו על רגלינו לכיוון דלת הכניסה לבית. הוא יצא החוצה לנסות להבין מדוע השוטרים מרגישים בנוח להכניס את עצמם ללא צו או הסכמה, ואני המתנתי ליד דלת הבית, מקשיב למשמע הדברים המוזרים שאמר השוטר הראשון שהגיע לעמוד מולו.

“קיבלנו דיווח על פריצה לעסק באזור,” הוא אמר, בפנים מאשימות שזהרו כאילו הוא תפס אותנו על חם עם אקדח ושק מזומנים ביד. “ואנחנו חושדים שאתם אלו שפרצו למקום.”

כמובן שלא פרצנו לשום מקום בחיינו, והרי שאם כך היה אז המשטרה כנראה הייתה מוצאת לכך דבר ראיה בבית, מפני שעם צו או לא, ברגע שאחד מהם צעק באוויר את ביטוי הקסם “יש פה קססה” (עוד לפני שנכנסו לתוך הבית), חמישה מתוך עשרת השוטרים מיהרו לתוך הבית בעודם עוקפים את חברי ופותחים בבעיטה את הדלת מאחוריה עמדתי, ותוך כדי מעיפים אותי אחורנית על הקיר.

מיד כשנכנסו השוטרים לדירה, ניסיתי קודם כל לקחת לידיי את הפלאפון שלי, במטרה לתעד את האירוע בווידאו. באותו הרגע ששלחתי ידי למכשיר, 3 שוטרים תפסו אותי מיד, ובשנייה אחת מצאתי את עצמי אזוק בשתי הידיים מאחורי הגב, בעודם אומרים לי שאני עצור! אמרו לי שאני מתלהם, מראה סימנים של אלימות, ואף טענו כי ניסיוני להגיע לפלאפון אינו אלא בכדי למחוק ראיות ולהכשיל את השוטרים בתפקידם.

ראיות לפריצה, על הפלאפון שלי? הרי זאת הייתה הסיבה שבגינה הגיעו השוטרים מלכתחילה. הם הגיעו לחפש חשודים מסוכנים בפריצה, אך כנראה שמהר מאד הבינו שהם נפלו בטעות על שני בחורים מפוחדים בני 26 ו-32, שבהחלט לא קשורים לאירוע, כי כמה שוטרים נוספים שהגיעו למקום פסעו כעת הלוך ושוב בדירה, תוך חיפוש אנוש אחרי דבר מה שיסייע להם להצדיק את הפשיטה.

בעודי ממתין לשחרור מהאזיקים בהם הייתי כבול מעל 20 דקות, המשיכו כל 15 השוטרים להסתובב בשטח החצר והבית, ושאלו אותי ואת חברי האם אנחנו מחזיקים במקום משהו לא חוקי. מפאת הלחץ, חברי אמר להם שיש לנו כמה גרמים בודדים של קנאביס, וזה הכל.

בשלב הזה השוטרים דרשו בזעם שנביא להם את כל הקנאביס שיש בבית, ואני מיד צעקתי שוב שיש לי רישיון רפואי. לא הפסקתי לצעוק את זה, כי בו בזמן שדרשו לקבל את הקנאביס לידיהם, שני שוטרים החזיקו אותי חזק והכאיבו לי בידיים כאילו אני אחרון הפושעים, בעוד שוטר נוסף שהיה נראה האחראי במקום, אמר לי שאם לא ארגע, אני הולך מיד למעצר.

קנאביס מותר, ג’וינט אסור

הראיתי לשוטרים צילום של רישיון הקנאביס שלי ששמור על הפלאפון, ובאותו הרגע כל השיחה קיבלה תפנית: מאותו הרגע, לא הייתי עוד חשוד פוטנציאלי בפריצה, אם כי מטופל קנאביס רפואי שמפר את תנאי הרישיון שלו, בכך שהוא צורך את התרופה שלו מחוץ לביתו.

השוטרים אמנם לא היו עדים לצריכת הקנאביס בפועל, וכאמור כלל לא מצאו קנאביס בדירה, אך אני עצמי הודיתי בכך שצרכתי קנאביס במקום קודם לכן, בשל פרץ כאבים שתקף אותי.

עשיתי זאת קודם כל כדי לספק סיבה הגיונית להימצאות הקנאביס על גופי, אותו ניסו השוטרים לשייך מיד לניסיון סחר, אך בנוסף הרגשתי צורך עז להסביר את המצב כמו שהוא: מדובר בתרופה שאני לא יכול לצאת בלעדיה מהבית, אז למה ציפיתם?

אותו שוטר שהיה הראשון לצעוק את המילה “קססה” פנה אליי, ואמר לי שלפי החוקים של משרד הבריאות אסור לי לעשן קנאביס מחוץ לבית, ואפילו אסור לי להחזיק אותו על גופי מחוץ לבית. הוא חזר ואמר שאם לא אמסור להם את הקנאביס שברשותי, אני הולך מיד למעצר, ולכן הגשתי לו את שקית התרופה שלי ובה 3 גרם של תפרחת.

התרופה שלי הוחרמה, אך לא כאן תם הסיפור. השוטרים הודיעו לי כי למרות שאני לא עצור, אני כן מעוכב, ומתבקש להתלוות אליהם לתחנת המשטרה בכפר סבא. מרגע שהגעתי לתחנה, ומבלי שניתנה לי הזדמנות להיוועץ עם עורך דיני, נזרקתי למעצר ממושך בן 4 שעות עם מספר שותפים לתא, ככל הנראה פושעים ביטחוניים לפי הדרך שבה היו אזוקים בידיהם ורגליהם לספסל התא.

אחרי 3 שעות באו לחקור אותי – חקירה על 3 עבירות פוטנציאליות: החזקת סם מסוכן (?), הפרת תנאי הרישיון שלי, והכשלת שוטר, בגין אותו ניסיון כושל שלי להגיע לפלאפון לפני שנאזקתי לראשונה. בתום החקירה הודיע לי החוקר כי איני אשם בהכשלת שוטר, אך התיק שלי יועבר למחלקת התביעות של המשטרה בחשד להחזקת “סם מסוכן”. אותו הסם המסוכן שהמדינה מספקת לי כתרופה.

הביקורת שלי כלפי התנהלותה של המשטרה במקרה לא נגמרת בפן האישי, אלא מתעצמת עוד יותר אל מול הבעיה החוקית. החוק החדש של משרד הבריאות שיצא בשנה שעברה, קובע כי מטופל אכן רשאי לשאת על גופו קנאביס רפואי וכן להשתמש בו במקום ציבורי, אך רק באידוי ולא בעישון. לעיון בחוק:

בסופו של יום, חזרתי לביתי ללא התרופה שלי, עם שיא חדש של אכזבה וכאבים נפשיים שהתעלו אפילו על הכאבים הפיזיים. השוטרים כנראה לא תפסו את הפורצים האמיתיים, או שכן, אבל מה שבטוח זה שעוד 4 גרם של “סם מסוכן” יצאו מהרחובות. לנו המטופלים, נותר רק להמשיך ולהרגיש כמו עבריינים, אפילו אם חרגנו מהחוק בקצה הבוהן – בכך שגלגלנו את התרופה לג’וינט במקום לאדות אותה או לבלוע אותה בשמן.