מחקר גילה: פטריה שמדבירה מזיקים עם טריפ פסיכדלי

מחקר חדש שעסק בשיטות טבעיות לדחיית מזיקים גילה כי סוגים רבים של כנימות וציקדות רגישות מאד לפסילוסיבין, החומר הפעיל במרבית הסוגים של פטריות ההזיה הנצרכות על ידי בני אדם, וצריכתו גורמת להן לטריפ פסיכדלי שמסתיים במוות. עוד נמצא כי כמות הפסילוסיבין בגופן של הציקדות היא כה גבוהה ש-12 מהן מספיקות כדי להחליף פטריית הזיה, אבל לא ממש מומלץ לאכול אותן.

ישנם סוגים רבים של מזיקים שעלולים לפקוד את חלל הגידול או הגינה שלכם, ומאז שחר הימים מפתחת האנושות דרכים להדביר אותם, לדחות ולהרחיק אותם ולמנוע את התרבותם הפוגעת בצמחים.

מחקר חדש שנערך במכון לחקר פטריות של אוניברסיטת מערב ורג’יניה, בחן את התנהגותו של נגיף פטרייתי בשם מסוספורה, התוקף מזיקים מעופפים כמו ציקדות וכנימות מסוגים שונים אך אינו מסוכן לבני אדם, במטרה לאפיין את השפעתו ולאבחן את האופן המדויק בו הוא מחסל אותם.

נגיף זה מוכר לאדם כבר מאות שנים ועד כה היה ידוע שהוא, כמו מינים אחרים של פטריות טפיליות, אינו משתק והורג את המזיקים אלא משתלט על גופם וגורם להם להתנהגות לא רציונלית שבין היתר באה לידי ביטוי באי יכולת להתרבות, אך תוצאות המחקר החדש חושפות לראשונה את הסיבה המפתיעה להתנהגות זו.

מוות בטריפ פסיכדלי

צוות המדענים בראשותו של החוקר מאט קאסון (Matt Kasson), בחן דגימות מגופן של ציקדות הנגועות בנגיף והצליח לפרק את השפעתו עליהן לכדי שני חומרים עיקריים שנוצרו בגופן בעקבות ההדבקה: פסילוסיבין (החומר הפסיכדלי בתוך פטריות הזיה) ואמפתמין בשם קאתינון.

המדענים בודדו את השפעתם של שני החומרים על הציקדות וגילו כי בעוד שהקאתינון, שהנו כימיקל הקיים במתכון המקורי של סם הפיצוציות “חגיגת”, משמש כחומר ממריץ גורם לציקדות לפרצים של עודף אנרגיה, הפסילוסיבין גורן להן לטריפ פסיכדלי הדומה במאפייניו לזה של בני אדם, שמשנה את תבנית התנהגותן והופך אותו לאקראי.

השפעתם המשולבת של שני החומרים מעקרת את הציקדות הנגועות והופכת אותן למעין “סוס טרויאני” שמפתה את הציקדות הבריאות בניסיונות ליצור מגע מיני שיביא להדבקה, ומונע מהן למלא צרכים בסיסיים כמו לאכול ולהתרבות.

לאחר שנדבקו, הנגיף מתרבה בגופן של הציקדות ולבסוף רמת הפסילוסיבין הגבוהה גורמת להן לעוף לכל הכיוונים במטרה לפזר את נבגי הפטריה באוויר.

החוקרים ציינו כי מאחר ומדובר בצורת חיים שונה בתכלית מבני אדם, לא ניתן להבין את האפקט של הטריפ הפסיכדלי במלואו ולא ניתן להעריך במדויק האם יש לו השפעות נוירולוגיות שיכולות להעיד על כך שהוא מסייע לנגיף לבסס שליטה במארח. עם זאת, ממצאי הבדיקות מראים בבירור כי פסילוסיבין הוא החומר שאחראי על מרבית ההתנהגות הלא רציונלית של המזיקים והגורם העיקרי למותם המזורז.

עוד ציינו החוקרים כי כמות הפסילוסיבין שהתגלתה בגופן של הציקדות היא כה גבוהה, שאדם יכול להביא את עצמו לכדי טריפ פסיכדלי על ידי אכילה של כ-12 ציקדות נגועות, אך כיוון שלא ניתן לקבוע בוודאות האם יהיו לכך השפעות שליליות אחרות, הם אינם ממליצים לאכול ציקדות בכלל.